שי לובי / בינה |
זנוחה)
עומדת בינה לא יודעת נפשה
בשקט רוצה לומר דעתה
והרגש נדחף אלים וסמוק
צורח בקול כתגרן מהשוק
והקול של בינה
עכשיו לא נשמע
כך בזמן בו הרגש נמשח למלוכה
אבל איפה אתה, השופט העליון?
האם גם אותך שיחד הבריון?
לא נקפת אף אצבע
לא הבעת דעה
הותרת הרגש לבד בשלטון
ובינה עזובה שוקעת בתהום
עולה על רכבת לא לשלום
נותנת לרגש ללכת עד תום
היא עוד תשוב עם ניפוץ החלום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|