היא הייתה זונה,
היא הייתה שרמוטה.
אבל אני אהבתי אותה...
פגע בי שהיא עם אחרים,
מנשקת ונוגעת מישהו שהוא לא אני.
רק איתה הבנתי כמה דק הוא הגבול שבין אהבה לשנאה,
שבין בכי לצחוק...
כבר הפסקתי לספור את הפעמים שאמרתי לה שאני אוהב אותה-
וזה לא עזר.
את כל הפעמים שהתנשקנו, התחבקנו ונגענו...
אבל בשבילה לא הייתה לזה משמעות.
הרגשתי כמו חתיכת בשר,
מנוצל, מושפל ומשומש.
הרגשתי שאני חייב לברוח,
לא משנה לי לאן...
העיקר להיות רחוק, להיות לבד,
הרחק מכל אחד.
...רחוק ממנה,
לבד.