ה-23.3.2002, שישי, 23:04, מרמי לנעמי:

נעמי,
המצוקה שהבעת במכתבך אליי כה נגעה ללבי,ואני חושב שאולי זלגה
מעיני דמעה...
אל תחשבי שאני סתם אומר לך את זה. הזהות שלך לא הייתה ברורה
לך, אז הלכת בדרכך הקשה ומצאת אותה.
אני שמח שלך נפתרה בעיית הזהות... ואני לא ילד...

אני כבר אדם מבוגר, שאמור לדעת כבר איפה הוא ולאן הוא הולך
ולמה הוא, אבל אני עדיין בחיפושיי שלי. אני לא יודע מה יביא
איתו המחר, וקשה לי לומר שזה משמח אותי. מה הייתי נותן בשביל
לדעת מה יהיה העתיד שלי...

אבל אני לא בטוח שאני באמת רוצה לפתוח את הנושא הזה. יותר מדי
רגשות... תכתבי לי. רמי

24.3.2002, 02:45, יום שבת, מנעמי לרמי:

אתה בטוח שאתה לא רוצה לפתוח את הנושא הזה? למה אתה לא רוצה
לדבר על זה? בואנה, אני דיברתי אתך על דברים כל כך כבדים
ומפוצצים ברגשות, ואתה אומר לי שקשה לך לדבר על הרגשות שלך?
קאם און... אולי יעזור לך לדבר על זה אתי. אתה לא יכול לדעת
שלא. ואני לא יכולה לדעת שכן. ובכל זאת- אפשר לנסות...

נעמי

24.3.2002, 13:08, יום שבת, מרמי לנעמי:

למה לדבר על מה שאפשר להדחיק, לשרוף ולהשמיד??????????
עזבי, אם אני אתחיל לדבר על כל מה שמפחיד אותי בעתיד שלי, אני
לא אסיים לעולם. אפילו ההווה שלי, ובטח שהעבר שלי, מפחידים
אותי. מה כבר אני יכול לעשות, הא? יש איזו תרופת פלא שאת
מכירה?
משהו שאפשר להרוס אתו, לשרוף אתו את המצוקה שלי?

רמי

24.3.2002, 20:56, יום שבת, מנעמי לרמי:

איך שורפים מצוקה???
אין דבר כזה, לשרוף רגשות. רק אם אתה מנסה להתאבד על ידי שריפה
עצמית, וגם אז זה לא בטוח. המלצה שלי- אם אתה לא רוצה לדבר על
זה- תכתוב על זה. ככה אני עושה וזה עוזר לי מאוד. חוץ מהשיחות
השבועיות שלי עם הפסיכולוגית והשיחות שלי עם ידידים וידידות...

וכן, גם החלפת המכתבים שלי איתך...

יש בזה משהו מאוד משחרר. מותר גם לך לנסות. לי זה עוזר,
לפחות.

נעמי

25.3.2002, 03:34, יום ראשון, מרמי לנעמי:

נשמה טובה, אפשר ועוד איך לשרוף רגשות...
אף אחד לא הוכיח את הטענה שעל האדם להיות מחובר לעצמו
ואיש לא הוכיח שהתכלית האנושית היא אושר. בקשר להמלצה שלך- הכל
כבר נוסה עליי, ושום דבר לא יעיל כמו להתכתב אתך. זה באמת
משחרר אותי קצת. אבל עדיין, אני צריך הסברים, הוכחות, איזה
פריוויו של העתיד, משהו שייתן לי אמונה בעתיד, שלווה, אושר,
ביטחון...

אולי יש לך קצת רזרבות???

רמי

25.3.2002, 08:23, יום ראשון, מנעמי לרמי:

רמי,
מי צריך הוכחות, כשיש לך את כל מה שאתה?
בכל זאת אני מאמינה שעדיף לבנאדם כן להיות מחובר לעצמו, ואני
חושבת שאין לבנאדם תכלית טובה יותר מלהיות מאושר. ואם זה אומר
שצריך להתמודד עם הבעיות ולא לברוח מהן או להדחיק אותן- אז אני
אתמודד. ככה זה לפחות אצלי.
אולי לך יש שאיפות אחרות בחיים, אבל ה-"שאיפה" היחידה בחיי היא
בסופו של דבר להיות מאושרת. ואני עושה מרכאות על "שאיפה", כי
אני כבר עכשיו מאושרת מהחיים שלי.

בעיות באות, והבעיות עוד יבואו, ויש בעיות שאני עוד אאלץ
להמשיך להאבק בהן. אבל יש בי מספיק כוח להאבק בבעיות שלי
ולהשלים אתן, ובטח שאני מוכנה לכל בעיה שלא תבוא. אתה יודע
משהו? אני מכירה הרבה אנשים שמחפשים ביטחון בחייהם, מחפשים
ערובות, מחפשים את השלווה ואת האושר ואת אלוהים.
אני אומרת לך- אין ביטחון בחיים- ומי שמחפש את הביטחונות ימצא
את עצמו בקבר יפה ובטוח להפליא, בעודו בחיים...
אין גם ערובות- הכל משתנה, בין אם נרצה ובין אם לא. כל מה
שעלינו לעשות זה לזרום עם כל מה שמשתנה, וללמוד לקבל את
השינויים בסבבה.
השלווה, האושר וגם אלוהים- הם לא מחוצה לנו, הם לא רחוקים. הם
נמצאים בתוכנו, ומחכים שנשים לב אליהם, וניתן להם לפעול
דרכנו.
גם לי קשה לפעמים להאמין שיש בתוכי אלוהים, אבל יש בתוכי
אלוהים, אולי ה-אלוהים, והרבה פעמים קשה לי לתת לו לפעול דרכי,
אבל אני עוד אצליח לעשות את זה. ככל שאני פחות אתאמץ, ככה זה
יהיה יותר קל.

ואתה- האמן במה שאתה מאמין. המשך בדרכך עם אומץ ואמונה. אולי
בלי אומץ, אבל בהחלט עם אמונה. אמונה בטבע שמניע אותך, אמונה
באלוהים שיושב בתוכך ומחכה שתתן לו לפתור לך את כל הבעיות.

מקווה שיצאה לי תשובה הגיונית מספיק, תשובה שברורה לך. אם יש
לך ספקות, אל תהסס- תשאל. ואתה יודע מה? הלב שלך ידע את
התשובות אפילו יותר טוב ממני. :-)

להתראות לבינתיים. נעמי