מוקדש לאדם שאני מתה עליו הכי בעולם....

הגשם יורד,
ואני צופה בו מהחלון.
ומפליגה לי רחוק,
אל מרחבי הדימיון.

ובדימיון אני רואה,
את שנינו יחדיו.
על הסוס הלבן,
דוהרים למרחב.

יושבים על הדשא,
מעלינו השמש זורחת.
כולי מלאה אושר,
כי אהבתינו פורחת.

הולכים יד ביד,
בגן הקסום והמופלא.
ובדיוק ברגע המתאים,
הגיעה הנשיקה.

הכל נראה אמיתי,
ולא כמו חלום.
כאילו אתה באמת איתי,
ואתה שלי מהיום.

ואני חושבת-
שאתה הכי הכי בעולם.
ויודעת-
שאותך אני אוהבת הכי מכולם.

אני מקווה,
שלא תעלם לי פתאום.
אבל זה לא תלוי בי,
זה תלוי רק בחלום.

בחיים לא הרגשתי,
כמו שהרגשתי באותו היום.
פתאום- רעם מחריש אזניים הגיע,
והתעוררתי מהחלום...