[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר יערי
/
מלחמה של מצבי רוח

"רק שתי הקופסאות גלידה האלה?" אמרה לי הקופאית. מלמלתי שכן
ומחיתי  דמעה מהעין. אין שום דיכאון שכל כך הרבה גלידה לא
תרפא. התחלתי לחזור הביתה באופניים ובדיוק אלוהים פתח את הברז
והוריד קצת גשם. איזה מזל שאני לא מאמין באלוהים.
עם מה כדאי לי להתחיל... תות שדה או וניל עם שוקולד. תות שדה
נשמע טוב. אבל בעצם זה לא סתם וניל עם שוקולד, זה שוקולד מנטה
כזה. התחלתי לאכול את זה קודם. אני אומר לכם, שילוב של דיכאון
ורעב יכול לגמור ליטר של גלידה בדקה. כדי להשלים את האפקט שמתי
קצת מוזיקה. אבל אז שמעתי את אבא שלי מתקרב. הדבר האחרון שאני
צריך עכשיו זה אותו. שיתחיל לדבר איתי וישאל אותי למה אני סגור
בחדר וכל זה. הוא דווקא קורא אותי די טוב. אם אני נפרד מחברה
שלי או משהו אז הוא ישר שם לב. רק חבל שהוא חייב לבוא לדבר
איתי על זה. למזלי והפתעתי הוא בכלל לא בא לדבר, רק להגיד לי
שהוא צריך לזוז. אחרי שלא היתה כבר גלידה התחברתי לאינטרנט.
איכשהו האינטרנט  תמיד תוקע אותך במעין מצב סטטי כזה. אתה
מתחבר ומנסה למצוא מפלט בחבריך המחוברים, ואולי אפילו בשיחה עם
מישהו שאתה לא מכיר, מישהו שאתה יכול לשפוך בפניו הכל. אבל
איכשהו במקום זה, אתה נתקע איזה כמה שעות מול המחשב ואתה מגלה
אחר כך שכל מה שעשית זה היה לבהות במסך. קל להגיד את זה מהצד,
אבל כשאתה נמצא בתוך זה, אין שום דבר שיגרום לך לצאת מזה.
בחיי, אני זוכר פעמיים שהעדפתי לבהות במסך מאשר ללכת לסרט או
לשחק כדורסל או משהו. בתנועה חדה כזאת סגרתי את המחשב ועשיתי
החלטה, עכשיו אני עושה משהו עם עצמי. אני לא כל כך טוב בלשמור
על החלטות ככה מסתבר. לפני כמה החלטתי להיפרד מחברה שלי,
החלטתי שלא טוב לא איתה ושהכי טוב שניפרד. ההחלטה שרדה בערך
יומיים. ואז כבר רציתי שנחזור, לא סתם רציתי, זה היה כל מה
שרציתי בעצם, כל השאר יכול היה ללכת לעזאזל מצידי. אבל זאת
היתה כבר פעם שלישית שאנחנו נפרדים, והפעם היא לא האמינה לי
כשאמרתי לה שאם נחזור אז הכל יהיה טוב ולא ניפרד שוב. בקיצור
מערכת יחסים שלא הצליחה, אף צד לא אשם. מי היה יודע שדבר כזה
יכול כל כך להכאיב. בחיי צריך להזהיר אנשים מזה. כמו שמזהירים
אותך לא ללכת על משטח שבדיוק ניקו אותו כי הוא חלק, זה בדיוק
אותו דבר.
מכל מקום, ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם עצמי אבל לא ידעתי
מה. חשבתי אולי ללכת להתאמן קצת בריצה, אבל המחשבה שלא התקבלתי
לחיל האוויר דיכאה לי את כל הרצון להתאמן. חשבתי שאני לא אתקבל
לחיל האוויר בגלל שיש לי משקפיים, אבל לא, דווקא בגלל השמיעה,
לא ידעתי בכלל שיש לי בעיות בשמיעה עד אז.
הדלקתי את המחשב שוב. הוא לא התחיל להעלות את עצמו בכלל
וכיביתי אותו שוב. ואז שוב הדלקתי, ושוב כיביתי. ואז ההבהוב של
המסך של המחשב גרם לי להתקף אפליפסיה. אפליפסיה זאת מחלה שבאה
בהתקפים והיא קורה כשאתה נחשף להבזקי אור מסוימים. איבדתי את
כל המעט קורדינציה שהיתה לי והתחלתי לאבד תחושת מרחב, נתתי
לעצמי להתרסק על המיטה.

הדבר הבא שאני זוכר זה שפתאום באו אלי מלא אנשים והיתה אצלי
ממש מסיבה בבית, כל החברים שלי היום שם. הם בכלל לא הבינו שיש
לי התקף וחשבו שהשתכרתי ואני כבר גמור על המיטה. לא הצלחתי
לחשוב בצלילות בכלל אבל כשכן הצלחתי,  פתאום נזכרתי שאבא שלי
בעצם הלך לחופשה ושיש לי את הבית לעצמי, וכל האנשים שבאו, אני
הזמנתי אותם וזאת מסיבה שאני אירגנתי. בכלל שכחתי מזה, כנראה
בגלל הדיכאון שכחתי מזה. ברצינות כשאני מרוכז בלחשוב על משהו
או להיות מדוכא ממשהו אני פשוט לא יורד מזה. אז עכשיו נגזר עלי
לא להנות מהמסיבה, אבל אחרי שהתעוררתי, ואמרו לי שזאת היתה
המסיבה הכי גדולה אי פעם דווקא די שמחתי. כשהתעוררתי היה כבר
בוקר. אכלתי קצת דגני-בוקר ושתיתי חלב. ובכלל הרגשתי הרבה יותר
טוב. הלכתי החוצה ולקחתי את הדואר. הגיע לי מכתב מהצבא, קרעתי
את העטיפה לאיזה 200 חתיכות ושלפתי את המכתב עצמו. היה כתוב
שם
"תוצאות בדיקת השמיעה החוזרת הגיעו לידינו ואנחנו שמחים לבשר
לך שאתה כשיר לשרת בחיל האויר, עליך להתייצב ב17.3.2001 בתל
השומר..." קשה לתאר את ההבעה שהיתה לי על הפנים. אולי כי לא
ראיתי אותה אני לא יודע, אבל הרגשתי אותה. ממש התאפקתי שלא
להתפרץ מאושר במקום. וסתם נכנסתי הביתה כשאני מזמזם לעצמי איזה
שיר ישן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם היחס בין
כדור הארץ לשמש
הוא אחד לאלף,
והשמש מצויירת
כביצה- האם כדור
הארץ הוא
שומשום?


תלמידת
גיאוגרפיה
מבולבלת


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/02 16:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר יערי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה