החיים שלי נורא קצרים ונוראיים, כמה מתוקה, ככה מסכנה. איך
שנולדתי סתמו אותי בתור נייר מגעיל כדיי לשמור על טריות או מה
שזה לא יהיה ואז הייתי צריכה לחכות בתוך הנייר הזה שבועיים עד
שאחד עם הפה הכי מסריח בעולם יאכל אותי, גם כן יאכל, מצץ אותי
פעמיים וזרק אותי לפח. פה מגיע מוסר השכל-אסור לתת לאחד עם הפה
הכי מסריח בעולם לזרוק לפח דברים כי הוא מפספס! אז ככה שהוא
פספס ואני שכבתי על האדמה, מתמלאת בפיפי של כלבים וחול, קופאת
מקור ברוח ואף אחד לא חושב אפילו להרים ולשים אותי בפח, גם כן
מאמץ... פעם ילד אחד בלונדיני ניסה לבעוט בי אבל הרגל שלו
פספסה...אידיוט...אם לא הייתי סוכרייה על מקל הייתי מפוצצת לו
ת'רגל שפעם הבאה לא ינסה לבעוט בי אפילו, הייתי שוברת לו את
העצמות כי מה?! זה לא כוחות-ילד בלונדיני וסוכרייה מלוכלכת על
מקל, נשבעת לכם הייתי הורגת אותו! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.