כבר נמאס לי, פשוט נמאס!
כל יום לראות את אותם דברים, להרגיש את אותם הרגשות,
לשמוע את אותם שטויות, לענות על אותם שאלות...
פשוט נמאס לי מאותה שגרה כל יום ויום!!

לקום בבוקר לראות את אותו החדר כל יום, כל הדברים נשארים
במקומם ללא תזוזה,
מתעורר מאותו שעון קטן ומרגיז כל כך, שלא משנה מה תעשה לו הוא
יעיר אותך,
בדרך אל המקלחת לצחצח שיניים, עם אותה המברשת הסגולה ומשחת
שיניים מגעילה,
שוטף ת'פנים מסתכל במראה בעיניים חצי עצומות, מתבאס מאותו
המראה של הבוקר,
מגיע אל ארון הבגדים הגדול שמלא בבגדים, אבל שום דבר לא
מתאים,
מחפש בגדים ללבוש בחוסר כח וזמן,
לאחר זמן ממשוך בארון מוצא בגדים ללבוש, זורק אותם על המיטה
כדאי לא לשכוח אותם,
ומתחיל לצעוד לעבר המיטה.
אחרי כמה שניות של הליכה הכי מעייפת בעולם, מתחיל להתלבש
בבגדים שזרקת,
מוריד ת'פיג'מה שישנת איתה,
הקור של הבוקר מתחיל לחלחל לתוך הגוף, כולך רועד מקור, מתלבש
הכי מהר שיכול,
מקווה שכל הבגדים נקיים, בודק אולי הם הפוכים,
כולך כבר לבוש, החום כבר מתחיל לחזור לגופך,
מתחיל לחשוב מה המערכת להיום,
מחפש ת'תיק בבית, שגם הוא לא משתנה אף פעם,
פותח את המגירה הכי שנואה עלייך מכל, המגירה בא נמצא כל החומר
והספרים של הב"הס,
מנסה בכוח להזכר מה המקצועות להיום,
הדף של מערכת השעות זרוק איפשהו שם בין הדפים,
מתחיל לשים את הספרים בתיק, לא יודע אם צריך אותם בכלל,
סוגר את המגירה המגעילה ומתחיל ללכת למקלחת, מסתכל במראה,
הפנים עכשיו נראות יותר גרוע ממקודם,
מנסה לסדר ת'שיער יפה לחפות על הפנים כמה שאפשר, אחרי כמה זמן
מבין שזה לא יעזור,
מרים ת'תיק מהרצפה המלוכלכת והולך לשתות משהו.
מכין נס, מחכה למים הרותחים כמה דקות שנראות כמו כמה שעות,
מחפש כפית קטנה שכמעט ואף פעם אין נקייה,
ובלי רצון מתחיל לשטוף כפית שנמצאת במעמקי הכיור,
לוקח כוס מהמדף ומתחיל לשים סוכר,
שם הרבה שיהיה משהו מתוק בבוקר המר הזה, ומיד אחרי שם קצת נס
קפה,
המים בקומקום כבר רתחו, יותר מידי חמים.
מוזג קצת מהמים החמים והרבה חלב שתוכל לשתות כמה שיותר מהר,
שותה מהכוס למרות שלא יצא כל כך טעים, מתחרט על כל לגימה,
אחרי שסיימת את כל הכוס עם פרצוף מר,
מתחיל ללכת לכיוון הדלת, צועק להתראות, בתקווה שישימו לב,
פותח את הדלת שכל כך לא בא לך לפתוח,
יוצא מחוץ לבית, נותן מבט אחרון על עצמך במראה הגדולה שבחוץ,
מנסה לנחם ת'עצמך על ידי חשיבה על כל החנונים שבכתה.
יוצא מהכניסה של הבניין עם קצת אושר בלב,
מרגיש את הרוח הקרה והנעימה שבחוץ,
מסתכל מסביבך אולי משהו השתנה, למרות שאתה כבר יודע ת'תשובה.
הולך לכיוון התחנה שבא עוצרת ההסעה,
מסתכל על כל המכוניות התקועות בפקק, וכל כך רוצה לחזור למיטה,
הולך לכיוון התחנה פתאום קולט את ההסעה מגיעה,
מתחיל לרוץ כמו איזה משוגע כדאי לא לפספס אותה,
מגיע בדיוק בשנייה האחרונה, מת מחום, מזיע, מרגיש חרא.
מוציא ת'כרטיסיה מהארנק, הנהג מנקב עוד חור בחיים האומללים
שלך.
הולך לחלק האחורי של האוטובוס איפה שכל ה"קולים" יושבים,
רואה כמה חברים אומר שלום, רואה כמה אנשים שלא רוצה לומר להם
שלום,
אבל בגלל שלא יפה אז אתה אומר שלום בכוח, ללא רצון.
מתיישב איפשהו רחוק, חושב על כמה מת שייגמר היום הזה,
לחזור למיטה לישון כמו תינוק,
כולם צועקים מאחוריך, "כמה מרץ יש להם על הבוקר?!?!" אתה חושב
לך בראש.
תופס לך איזה פוזה נוחה ככה על הכסאות העץ הכואבים של
האוטובוס.
מגיע לבה"ס, אין כח לזוז, רוצה להמשיך עם ההסעה, לא משנה לאן
היא נוסעת, לעוד תחנה, עוד בה"ס, לגינהום!!!
יורד מההסעה בקושי הולך, כולם מתחילים עם השאלות המרגיזות
שלהם, שכל כך לא בא לך לענות,
ממשיך לכיון השער, מרגיש כאילו אתה נכנס לבית-סוהר!!
חושב בראש למה אני לומד בכלל, חושב וחושב ובסוף נזכר... בשביל
לחיות!!
נכנס לבה"ס, כל כך הרבה אנשים, אנשים שלא ראית בחיים,
הולך לכיוון הכתה, רואה את כל החבר'ה יושבים, צוחקים,
מתווכחים, עושים כאב ראש,
אומר שלום בזריזות כי אין לך כח אליהם,
בדרך לכתה נתקל בכמה בנות, "מה קרה?" שואלות כאילו שאכפת להם,
"כלום לא קרה תעזבו אותי בשקט!!" חושב להגיד אבל בסוף שותק,
אחרי כמה שניות של חשיבה עונה להם שאתה קצת עייף.
נפטר מהם, איזה כיף, הולך לכיוון הכתה בתקווה שאף אחד לא ישים
לב,
נכנס לכתה ריקה מכל אדם מרגיז, מקשיב לשקט נהנה מכל רגע,
אחרי כמה דקות של כיף נכנסת המורה המתנשאת, חושבת היא איזה
מלכה, הורסת לך את כל הכיף, הכיף היחידי שנתקל בך מהבוקר.
הולך לשבת בסוף, כמה שפחות לשמוע ת'מורה המרגיזה, אולי קצת
לישון
"מה עשינו שיעור שעבר?" שואלת המורה, כל המשקיעים של הכתה
עונים במהרה,
"סתמו ת'פה!! היא המורה היא צריכה לדעת!!" חושב לעצמך בראש,
כל השיעור מנסה למצוא תעסוקה חוץ מלהקשיב לקול הנוראי של
המורה,
מתחיל לצייר דמיונות, כותב שטויות, העיקר לא להשתעמם.
סוף השיעור כמעט הגיע, כולם היו דיי שקטים למרבה הפלא, טוב נו
זה שיעור ראשון,
יוצאים כולם החוצה, מתחילה המוסיקה מרגיש קצת יותר ערני,
הולך לכיון האחורי של בה"ס, איפה שכולם מעשנים, כל החברים,
רואה את כולם מתים לסיגריה, כאילו זה סקס,
"טוב שאני לא מעשן" חושב לעצמך.
יושבים כולם מדברים על יום שישי בערב, איזה כוסיות הכירו, איזה
שיכורים היו.
מתחיל להיות קצת רעב, הולך לקיוסק בשקט בלי שאף אחד ידע,
מנסה להחליט מה לקנות לאכול, לא יודע מה בא לך, בא לך
לברוח!!!
לאחר דקות  אחדות החלטת על משהו מתוק, שיהיה קצת טעם לבוקר,
בוחר איזשהו שוקולד מהמבחר הקטן שיש, לוקח אותו והולך,
עוד לא הספקת לפתוח אותו ישר כל הנודניקים באים
"תביא ביס תביא ביס..." לא יכול לומר לא, ואפילו לא יודע
למה!!
כולם כבר לקחו פתאום אתה שם לב שנותרת לבד,
כולם כבר קיבלו את שלהם, למה להם להשאר?!
מנסה להנות מהמעט שנשאר מהשוקולד,
הגעת לכתה בלי לשים לב אפילו, כתה כמעט ריקה,
מת כבר שיגמר היום המרגיז הזה!!
נגמרה ההפסקה, לא שכל כך הזיז לך, מתחיל לו עוד שיעור מעצבן,
נכנסת לכתה עוד מורה אחת מהקבוצה של המורים הקרציות האלה,
וכמו בשיעור קודם, אתה מתחיל לחפש לך תעסוקה,
כי השיעור כל כך משעמם ולא משנה כתה תנסה אתה פשוט לא יכול
להקשיב!!
כל דקה שחולפת, כל שניה שעוברת, אתה יותר ויותר מתייאש, רוצה
לחזור הבייתה כבר,
לאחר 45 דקות מעייפות, סוף סוף הסתיים היום...סוף סוף!!
הולך כמה שיותר מהר לכיוון ההסעה, לא אומר שלום, אף אחד לא
מעניין במיוחד,
מחפש ת'כרטיסייה בארנק, מוציא אותה ונותן לנהג,
"אין יותר ניקובים" אומר הנהג.
"מה?! לא יכול להיות!! תבדוק שוב...!!" משיב לנהג.
בודק בעצמך, לא סומך על אף אחד, רואה שבאמת אין ניקובים,
"מה עכשיו?!?" חושב בראש,
מחכה שאיזה חבר יבוא וישלם עליי, מחכה מחכה ואף אחד לא בא,
פתאום אין חברים.
חושב מה לעשות,
בנתיים הקבוצה של העשירים מגיעה להסעה,
מבקש מהם שישלמו עלייך, אין לאף אחד כסף, מעניין מאד,
עד שאחד מהם מוציא כרטיסייה ומנקב עלייך,
מישהו שאתה לא מכיר בכלל, אבל כבר חייב לו.
נכנס להסעה, מחפש מקום לשבת, מתיישב ליד איזה מישהו שקט, כולם
צועקים מאחורייך,
"סתמו ת'פה!!!" בא לך לצעוק להם, אבל אפילו לזה אין לך כח,
לאט לאט מגיע לעבר התחנה בא אתה יורד, צועק שלום לכולם ויורד.
איתך יורדים כמה חברים, חלק קרובים חלק לא, מגיע לכניסה של
הבניין, שלא משתנה לעולם,
אומר שלום לכל ה"חברה" ונכנס לבית.
פותח ת'דלת, נשאר אותו השקט מהבוקר,
נכנס למטבח לראות מה יש לאכול ובכלל לא רעב.
הולך כמה שיותר מהר לחדר,לא אומר שלום לאף אחד, גם לא נראה
שאכפת להם כל כך.
נכנס לחדר, אתה כבר מתחיל לישון, מתחיל לחלום....פתאום אתה
רואה את ערימת הבגדים על מיטתך,
לוקח אותם זורק אותם שם על הכיסא של המחשב, לא אכפת לך של מי,
חושב רק על השינה!!
מוריד ת'בגדים המסריחים מהב"ס, זורק עלייך איזה בוקסר,
ונכנס מתחת לשמיכה...סוף סוף!!
כבר התחלת לחשוב שהרגע הזה לא יגיע לעולם.
מתחיל לחפש ת'שלט מתחת לשמיכה, מוצא דברים שלא ראית מעולם,
מדליק ת'טלוויזה לא משנה כבר איזה ערוץ סתם כדאי להירדם,
לאחר כמה דקות של צפייה בטלווזיה, נירדמת!!
כל כך כיף, נהנה מכל רגע, לא רוצה לקום לעולם!!
חולם חלומות כל כך טובים, כל כך נעימים, כל כך...לאאאאא!!!!
"אל תעירו אותי!!" צועק לעצמך במוח אך החברים שבחדר לא
שומעים,
ממשיכים לקרוא לך בתקווה שתקום, רואים שלא עוזר,
מושכים לך ת'שמיכה, אתה עוטף ת'עצמך בכוח, כוח שאפילו אתה לא
ידעת שיש לך.
לאחר כמה דקות של ניסיון אתה כבר מתייאש,
מתעורר מבואס כולך, רואה ת'פרצופים שלהם שמחים,
"מה אתם שמחים!?!" חושב לעצמך,
הם מתחילים לשים מוזיקה ולעשות רעש ואתה רק רוצה לישון.
כבר אין לך מה לעשות אתה חייב לקום!
מתעורר, הולך לכיוון המטבח לאכול משהו,
חוזר אם איזה חתיכת עוגה מסכנה,
החברים רק צועקים ומתווכחים, על כל דבר אפשרי,
"בואו נלך לעשן נרגילה" אחד החברים מציע,
כולם מסכימים איתו, אתה קם הולך לעבר הכסא איפה שזרקת
ת'בגדים,
מחפש משהו זרוק ללבוש, כולם מחכים רק לך, יאללה, מתחילים ללכת
לכיוון הגן,
מחפשים רק מה אפשר להרוס, כל דבר שורפים, כל דבר שוברים.
מגיעים לגן מתחיל הוויכוח המוכר מכל- מי הולך לשים מים
בכד?!?!
לאחר כמה דקות של וויכוח, כבר אין לך כח לשמוע אותם,
"אני אלך למלא מים" צועק, רק שיסתמו ת'פה שלהם!!
הולך לכיוון הבירזיה, מתחיל למלא את הכד, מת לחזור
לישון...מת!!
חוזר למקום שיושבים, מתחיל הוויכוח השני- מי יכין ראש!
עד שבסוף אחד החברים מוותר, כל הכבוד, ומתחיל להכין.
מתחילים לעשן, סוף סוף משהו חיובי ביום המגעיל הזה.
יושבים מדברים, מה עושים יום שישי, לאן יוצאים,
אתה כבר לא כל כך עייף, מתחיל קצת לצחוק, לדבר, לעשן.
יושבים באותו מקום כבר כמה שעות, רק מעשנים ומזיינים ת'מוח,
אתה מחכה שאולי איזה משהו יקרה, משהו ישתנה, "יאללה הולכים?"
מישהו שואל.
כולם כבר מתים ללכת, מקפלים ת'נרגילה,
והנה עומד לו בפתח הוויכוח האחרון בנושא הנרגילה- מי יסחוב
אותה!
אחרי כמה דקות ארוכות של וויכוח וניסיונות להפיל על מישהו
ת'נרגילה,
אחד החבר'ה נתקע איתה.
הולכים לכיוון הבית, הכל נראה אותו דבר,
מרגיש כאילו אתה הולך על אותו השביל שוב ושוב,
מת כבר להגיע הבייתה.
מגיע לכניסה שניראת אותו דבר מהבוקר ללא שינויים,
אומר שלום לכולם וצועד לכיוון הדלת של הבית.
נכנס רואה את חברים של אחיך יושבים בסלון, אומר שלום בזריזות
ונכנס לחדר,
נועל ת'דלת, מדליק ת'מחשב, שם קצת מוזיקה רועשת כדאי לא לשמוע
ת'צעקות מהסלון,
נכנס לאינטרנט למרות שאתה יודע שאין כל כך מה לעשות שם,
מתחיל הציפצוץ המרגיז של המודם, ציפצוף כל כך מרגיז שלא בא לך
להכנס כבר,
אבל נכנס למרות זאת.
האיי סי קיו כבר אוטומטית על אינויזיבל, שלא ישגעו אותך כל
מיני אנשים שאתה לא מכיר.
לאחר כמה דקות ספורות מבין שאין בכלל מה לעשות פה, מכבה ת'מחשב
והולך למיטה.
מתחילים להם החיפושים אחר השלט המרגיז שנמצא במקומות הכי לא
צפויים,
מחפש מחפש, לא מתייאש למרבה הפלא, ובסוף מוצא!!
מנסה להדליק ת'ממיר, לא נלדק! מנסה ללחוץ חזק יותר כאילו זה
יעזור, לא עובד!
מסתכל על השלט רואה שאין בטריות,
מתחיל לחפש ת'בטריות מתחת למיטה, מאחורי השידה, לא מוצא!
הולך בשקט לחדר של אמא, מחליף מהר את השלטים וחוזר בריצה
לחדר.
מדליק ת'טלוויזיה, מתחיל לחפש משהו מעניין,
וכמובן לא מוצא, כמו שלא מצאת עד עכשיו ביום המשעמם זה.
מעביר לכל ערוץ אולי יש איזה משהו מעניין, כבר לך אכפת לך
באיזה שפה, העיקר שיהיה מה לראות!
מצאת איזה ערוץ שלא ידעת שיש אפילו, אבל זה הדבר הכי פחות
משעמם שיש בנתיים,
מתחיל לסדר תשמיכה בתנוחה הרצויה, אחרי שכבר תפסת את הפוזה
הנוחה, שכחת לכבות ת'אור!
צועק לאמא שתבוא לסגור ת'אור אבל רק עכשיו מבין שאתה לבד בבית,
בדיוק כמו תמיד!
מנסה להתרומם הכי הרבה שאפשר אבל לא מגיע למתג, בסוף קם בבאסה
ומכבה ת'אור.
עכשיו עוד הפעם אתה צריך למצוא ת'פוזה הנוחה ממקודם.
שוכב ובוהה במסך הטלויזיה המלוכלך, לא מצליח להרדם כי כבר ישנת
קצת צהריים.
מתחיל להשתעמם!
"מה אני עושה עכשיו?!" חושב לעצמך.
"אני יודע...!".
קם מהמיטה בזריזות, רץ לעבר הטלפון ומתחיל לחייג...
"שלום אפשר לדבר עם יערה?"
"רק שנייה....יערה!!!" שומע צעקה.
"הלו...?" עונה קול עדין ועייף.
"היי יערונת מה שלומך?" שואל בהיתלהבות.
"הכל בסדר. מה שלומך יוני?" היא עונה מופתעת.
"אני פסדר גמור. הערתי אותך?" שואל בתקווה שהתשובה שלילית.
"אהה..לא..כן..בערך.." היא אמרה בבלבול, "איך היה היום שלך?"
היא שאלה בהתעניינות.
"כלום לא השתנה" עונה בבאסה, "את רוצה ללכת לישון אני יתקשר
מחר?" שואל.
"ת'אמת אני מתה מעייפות. נדבר מחר?" היא אמרה.
"אמממ...כן!" עונה, "לילה טוב יערנות".
"לילה טוב יוני...ביי" היא אמרה וניתקה.
אתה מרגיש כל כך באסה, כל כך רצית לדבר איתה, לצחוק איתה, אבל
כנראה שהיא תכננה לה דברים אחרים.
"עכשיו מה אני עושה?!?!" חושב,
אתה מתחיל להרגיש קצת רעב, הולך למטבח להכין איזה משהו לאכול,
מחפש במקרר איזה משהו טעים,
אין כלום הכל דברים מגעילים, בסוף מחליט על איזה כוס קולה עם
איזה שוקולד קטן.
כבר מתחיל להיות מאוחר, אתה מתחיל לחשב בראש כמה שעות נשארו לך
לישון,
כדאי לא להיות עייף מחר, עולה למיטה, מתחיל לחפש בערוצים משהו
לראות,
מוצא איזה סרט נחמד, אבל מתחיל רק עוד חצי שעה, "מה אני יעשה
חצי שעה עכשיו?" אומר לעצמך,
מחליט להכנס למקלחת.
נכנס למקלחת מתחיל להתפשט, מסתכל קצת על הגוף, מתבאס.
פותח ת'מים, מחכה עד שיגיעו המים החמים, נכנס למקלחת, איזה
כיף,
מרגיש כל כך נקי, כל כך חדש.
כל זמן שאתה במקלחת, אתה חושב, חושב רק עליה,
כל כך נהנה, מרגיש כאילו העולם מושלם...ואז נגמרו המים החמים,
מתבאס כל כך, מרגיש כאילו העולם חרא!!
סוגר ת'ברזים, מתחיל לחוש שוב את הקור של הבוקר חודר לגופך,
לוקח כמה שיותר מהר ת'מגבת ומתחיל להתנגב, מנסה לא לפספס שום
טיפה שהמיטה לא תרטב,
שם עלייך איזה מכנס וחולצה, זורק ת'בגדים המלוכלכים לכביסה,
והולך למיטה לישון.
נכנס למיטה, מתחיל קצת להתחמם, לתפוס ת'פוזה הכי נוחה.
מדליק ת'טלויזיה, מחפש איזה תכנית יפה, סרט מותח,
מתחיל לראות איזה תכנית קומית שאפילו גיחוך היא לא מעלה על
פרצופך המר.
מתחיל קצת להרגיש מותש, עייף,
מת כבר להרדם, לישון, לחלום.
עברו כמה דקות ארוכות של צפייה במסך, סוף סוף נרדמת, סוף סוף
שקט.
נהנה מכל שנייה שעוברת,
מסתבך עם השמיכה,
מתחבק עם הכריות,
חולם חלומות כל כך מוזרים...


פתאום, באמצע החלום,
מתחיל לשמוע ציפצופים מרגיזים כל כך, שכל שנייה העוצמה שלהם
גדלה וגדלה.
לאחר כמה דקות של ציפצופים ולאחר שכבר הספקת להכניס אותם
איכשהו בחלומך,
מבין שזהו השעון המעורר המרגיז שלא משנה מה תעשה הוא יעיר
אותך,
ובעצלנות מתחיל לקום מהמיטה,
כל כך עייף, כל כך רוצה לישון, לחלום.
"אוף איזה חיים באסה!!" זהו הדבר הראשון שעולה בראשך כשאתה
מתעורר,
אבל מה לעשות שהחיים לא מתנהלים כמו שאתה רוצה?!?!


והנה עומד לו בפתח עוד יום שיגרתי ומעצבן,
שהכל מתנהל פשוט אותו דבר כמו אתמול ושלשום, ולך כבר נגמר
הכח,
בא לך שמשהו השתנה, בא לך להחליף חיים,
לראות קצת מקומות שונים, להכיר קצת אנשים חדשים,
ובסוף אתה מבין שאלו הסיבות היחידות שבשבילם אתה קם בכל בוקר
שוב...ושוב...ושוב...