חזרתי על הטוסטוס בסביבות 2:30 לפנות בוקר, רוכב במעלה הסמטה
המובילה לביתי, כשלפתע הופיע מולי איזה גרוזיני ענק בגופייה,
מזיע כולו, משהו בוהק שהיה בידו הבזיק בפני למאית שנייה, רץ
כמטורף ונתקל בקטנוע שלי. לא שעניין ההיתקלות הפריע לו כל כך,
כי הוא המשיך לרוץ ולרוץ עד שנעלם מעבר לפינה.
אני לעומת זאת, נעצרתי, ולאחר שהתאוששתי מהעניין וניסיתי להבין
מה זה היה, פשפשתי בין פיסות ההגיון אשר במוחי, והחלטתי, שאם
הוא בורח, מישהו עלול לרדוף אחריו, ומאחר שהיחידים הרודפים
לפנות בוקר אחר אנשים גדולים, מזיעים, מבוהלים ובעלי משהו
מבהיק ביד אלו בדרך כלל שוטרים, החלטתי להיות אזרח טוב ולראות
לפחות לאן הוא ברח.
התחלתי נוסע במורד אותה סמטה, מביט לכל הבניינים מצידיה, ומשם
לרחוב הראשי אשר שקק שקט ודממות.
חזרתי לכוון ביתי, כשבנקודת ההתנגשות מקודם לכן, הבחנתי בשתי
דמויות נמוכות. היו אלו שני אנשים משום מה. האחד קרח והשני
עטוף זקן סביב כל פניו. יחפים היו כשסנדליהם בידיהם.
חשבתי לעצמי "או. קיי. שוטרים הם לא נראים, אבל אולי הם אזרחים
תמימים כמוני שרודפים אחריו. הגעתי אליהם והם נראו די
מבוהלים.
-"אתם מחפשים מישהו?", שאלתי.
-"לא", ענו לי שניהם, כאילו תיאמו זאת מראש, והמשיכו לרדת
במורד הסמטה.
מאחר והתייאשתי מן הלילה המוזר, החלטתי לחזור הביתה ולישון על
זה. סובבתי את ידית הגז כשהטוסטוס החל מדדה לכוון ביתי. הבטתי
במראה משמאלי, והנה, הנמוך המזוקן רץ כמטורף ורודף אחרי. בלמתי
והסתובבתי, שואל אם הכל בסדר, ואילו הוא "כן, מאה אחוז" החל
שורק ויורד לכוון חברו בסמטה. המשכתי נוסע, מביט במראה על מנת
לבדוק כי הכל שב למקומו, אך הנה, שוב רץ אחרי המזוקן כמטורף,
וממלמל משהו תוך כדי מרדפו.
הפעם באמת נבהלתי. מטורפים לא רודפים אחריך כל יום. נסעתי
במקסימום המהירות האפשרית, כמה שטוסטוס כבר יכול לנסוע,
והחלטתי כי לא אכנס לביתי אלא אעשה סיבוב קטן כדי לאבד את
המטורפים.
נסעתי לכוון השקם של גבעתיים, מביט במראה ושמח לראות כי המטורף
חזר בו ממרדפו הלא מובן. פרסתי בצומת והתחלתי נוסע בחזרה
לביתי. רק שהפעם מטורף נוסף נכנס לתמונה. הדביק אותי עם
הסטיישן שלו לימין הכביש, עצר בחריקה ויצא כמו איזה קאובוי עם
תג בולשת ביד. אז הבנתי מה היה שם.
לצעקותיו, קפצה הקסדה מעל ראשי, כדי שיראה את פני. היה מוכר
לי, מבית הספר היסודי אני חושב. סיפרתי לו בדיוק מה שקרה. הוא
האמין לי. סיפר לי שהמטורפים ההם הם שוטרים סמויים. חזרתי
הביתה רגוע יותר, פוגש בדרך את שני הגמדים המטורפים.
בחמש לפנות בוקר, בערך, האיר אור פנס חזק את החלון בחדרי.
כמובן שלא נרדמתי עדיין. עוד מטורף, הפעם במדי שוטר מלאים קרא
לי למטה לשם מסירת עדות. חצי מנומנם ירדתי ועניתי על השאלות.
חזרתי למיטה. מהורהר, חושב שיכולתי להיות בלש מצטיין אם הייתי
רוצה. לא כמו אלו. בלש המשטרה היחיד שאינו מטורף. אני לא מבין
איך רק מטורפים מתקבלים להיות שוטרים?
נרדמתי, וחלמתי חלום מוזר. שלושה שוטרים תופסים אותי, קושרים
אותי ומרביצים לי, תוך כדי צעקות טירוף, כשגרוזיני ענק יושב לו
בצד ומתפקע לו מצחוק, אז קמתי עצבני מהמיטה, יצאתי מהבית,
התקשרתי לשירה והודעתי לה שאני מגיע. היא שירתה כשוטרת במג"ב
ובדיוק חזרה לסופשבוע. הגעתי אליה... וזיינתי את כל הבני זונות
האלו, כולל הגרוזיני!