דפיקה רמה על הדלת בשלוש וחצי בלילה העירה את גיא משינה מתוקה
ורצופה. שאריות החלום על החברה הקודמת שלו עדיין ריחפו באוויר
כשהוא קם מהמיטה החמימה בחוסר חשק וניגש אל הדלת. העיניים
העייפות שלו נפקחו בבת אחת כשהוא ראה את מה שעמד מאחורי הדלת:
אורי, השותף שלו כבר כמה חודשים וחבר ילדות קרוב, שנראה כאילו
הוא עבר שבעה מדורי גהנום. ואולי יותר.

גיא סקר אותו מלמטה למעלה: כל הבגדים היפים שלבש לפני היציאה
לפאב היו מוכתמים בדם ובבוץ, השפה התחתונה שלו הייתה חתוכה
ודיממה מאוד והעיניים... היה משהו בעיניים שלו. לא בכי, לא
כאב, משהו אחר. משהו שגיא לא ראה אף פעם. ניצוץ. משהו בניצוץ
הזה ריתק אותו, אבל הוא מיד תפס את עצמו בידיים ונתן לאורי
להיכנס.
"למה נעלת את הדלת היום? סיכמנו שאתה משאיר אותה פתוחה."
"שכחתי. קורה. לא חשוב עכשיו. אתה בסדר?"
"אני בסדר גמור. רק כמה פצעים שטחיים."

פצעים שטחיים, גיא חשב לעצמו. השותף שלי במצב אנוש וגם בהכחשה.
הוא הכיר את אורי מאז שהיו קטנים. יש כאן משהו מעבר. הוא הסתכל
עליו שוב בזמן שהוריד את בגדיו. אכן, כל הגוף היה פצוע ומלא
חבורות. המראה היה נורא. במפתיע, לא נראה היה שלאורי אכפת. הוא
גמר להתפשט ובטבעיות גמורה נכנס לאמבטיה. זה היה קצת יותר מדי
בשביל גיא ללילה אחד, והוא נכנס לאמבטיה אחריו.

הוא מצא את אורי יושב בתוך אמבטיית החרסינה המלוכלכת של דירת
הרווקים. המים לא פעלו. רק טפטוף מונוטוני מהכיור שליד נשמעו.
"זה תמיד ככה?" גיא שאל.
"ובכן..." אורי היסס לרגע, "זה משנה?"
"כל הפעמים שבקשת ממני להשאיר לך את הדלת פתוחה, תמיד חזרת
ככה?"
"מה אכפת לך בכלל?"
"אתה מבין שזה לא בסדר, נכון? מה קרה? אתה מתחיל עם חברות של
ערסים יותר מדי?"
"מה אכפת לך בכלל!!!!!" אורי צעק, "אתה ממילא לא מבין כלום. אף
פעם לא הבנת!!!!!"

הייתה שתיקה שוב. טיפות המים בכיור המשיכו לרדת באותו קצב איטי
ומוזר שהזכיר לגיא מרתפים ישנים בסרטי אימה גרועים. במבט מהיר
הוא ראה שדם מטפטף מהשפה התחתונה של אורי אל הבטן הרזה שלו,
שהייתה מפותחת יחסית. אורי לא טרח לנגב את הדם. זה היה מגעיל.
"מה עשו לך?", גיא שאל לבסוף, "את מי עצבנת?"
"אף אחד... כלומר, לא מישהו חשוב. סתם כמה ערסים."
"כל פעם שאתה חוזר זה ככה, לא? אל תשקר לי, אני שומע את
הצליעות שלך במסדרון בלילה. אתה אשכרה רוצה להגיד לי שכל פעם
שאתה יוצא לפאב זה מסתיים בפגיעה פיזית?"
אורי שתק לשנייה, ואז אמר בקול החלטי "כן".

זה גרם לגיא להתפרץ.
"תגיד לי, אתה מתגרה באנשים בכוונה? מה הקטע שלך? אנחנו מכירים
ממזמן, הצעתי לי להיות שותף לדירה והיה נראה לי שיהיו לי חיים
נורמליים, אבל לא! אתה מטורף או שאתה סתם עושה את עצמך? אתה לא
יכול להימנע מלהתערב בקרבות בארים? נראה לי שאתה פשוט לא
מסוגל..." הוא הפסיק לפתע. הניצוץ המוזר בעיניו של אורי נצנץ
מעט חזק יותר לרגע. זה הפחיד אותו, קצת כמו המפלצת שמתחת
למיטה. אורי ניסה לחייך אליו, אך השפה השסועה גרמה לחיוך
להראות שטני.
"ידעתי שלא תבין", הוא אמר, "ידעתי."
טיף.
טיף.
טיף.
הברז של הכיור.

"תסביר לי."
"מה פתאום. אתה לא מבין בקטע הזה."
"ברור שאני לא אבין אם לא תספר לי."
אורי היסס. "אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?"
"כן."
"ואתה לא תיגעל ממני?"
"לא".

אורי התרצה, או כך נראה. "בסדר. סגור את הדלת, שב ושתוק".
גיא עשה כמצווה, והתיישב על האסלה. הוא הביט באורי, שנראה
כמבצע טקס כלשהו בעצמו. הוא נגע בשפה המדממת שלו, ואז באיטיות
מכשפת מרח את הדם על החזה והבטן שלו. הצבע הארגמני הכהה כיסה
את גופו כמו גלימה טקסית כלשהי, הופך את כל הטורסו שלו לאדמדם.
משהו בצבע הזה משך את גיא וגרם לו חולשה בבטן בו זמנית. הוא
פחד.

"אתה זוכר את גבי מ-י"ב 5?" אורי אמר לפתע, עדיין מטף את עצמו
עם הדם.
"כן. הבריון ההוא. הייתה לו החברה הכי יפה בשכבה."
"כן. סיוון מ-י"א 9. מדהימה. אתה זוכר את הפעם שניסיתי להתחיל
איתה?"
גיא חייך לרגע. "כן, חזרת מדמם לחלוטין."
היד של אורי ליטפה את השפה השסועה שלו, ולאחר מכן למטה יותר,
אל האיבר הזקור שלו. החיוך נמחק לגיא מהפרצוף. משהו כאן לא
בסדר.
"זה שינה אותי. לתמיד. הוא הרביץ לי... חזק כל כך... חזרתי
הביתה מדמם וכואב. והתחתונים שלי... היו רטובים לגמרי. עד
הסוף. יש משהו בזה שאתה בחיים לא תבין, גיא. ברור לי שזה מטורף
אבל...", הוא התנשף, "זה... ככה."

אורי עיסה את איברו, בהתחלה לאט ולאחר מכן מהר יותר בנוזל
האדום הכהה, בעיניים עצומות והתנשפויות. שותפו לחדר היה מהופנט
לחלוטין מהמראה. זה היה כל כך מחליא, אך אם זאת... אי אפשר היה
להפסיק להסתכל. היד הימנית זזה מהר ומהר יותר על האיבר הזקור
והשמאלית מרחה את הדם על החזה עוד יותר וליטפה את החבורות, את
כל הפצעים הכחולים כמחפשת טרף. אורי החל לגנוח. בעיניו עוד היה
ניצוץ, צורות אדמדמות מתערבבות לאחת. כאב לו, והוא אהב את זה.
פגעו בו. הרביצו לו. זיהמו אותו... הלב שלו הלם כמו ידיים מכות
בשקי אגרוף, והנשימות שלו נעשו תכופות יותר...

כמה שניות אחר כך, הבטן שלו כוסתה בסילוני זרע חמימים שהתערבבו
עם הדם. הוא ניסה להסדיר את נשימתו. גיא ישב בצד, חסר הבעה
לחלוטין. אורי שאל את עצמו האם היה נכון להראות לגיא דבר כזה?
אולי זה יגרום לסיום של החברות הזו? לבסוף, גיא קם והתקרב אל
האמבט. היה לו ניצוץ מוזר בעיניים, זוהר כזה. הוא הושיט יד אל
השפה של אורי וליטף אותה לאט, ואחר כך הסתכל על אצבעו האדומה
ובהיסוס קל הכניס אותה לפיו. הוא טעם את הדם בקצה לשונו, מרגיש
את הטעם המתכתי המלוח. הוא התנשם. לבסוף הוא הוציא את האצבע.

"אתה לא נורמלי", הוא אמר, "בוא נשטוף אותך מהלכלוך הזה."
ולמרות שהנצנוץ כבר נעלם, אורי ידע שהוא הבין.
גם הוא,
נורמלי.