אני יודעת שכל מה אני אכתוב ישמע פלצני, כי יש דברים מסוימים
שאף אחד לא צריך לתאר ובכלל, יש דברים שמילים לא מצליחות להקיף
לגמרי. וכל פעם שאני מנסה לתאר תחושה שלי זה נשמע כל כך מזויף.
זה כמו מעין ציור קיר קיר, שאחרי שמקלפים אותו רואים שהצבעים
דוהים ושבכלל, מרחוק זה תמיד נראה הרבה יותר טוב.
ושאני מנסה לתאר את עצמי אני תמיד מבינה שזה ממש לא הולך לי.
כל בנאדם הוא הרבה יותר מורכב ממה שסופר יכול להרשות לעצמו,
בחוצפתו הבלתי מתפשרת, להתיימר לתארו כמו שצריך.
ואפילו אני, בנאדם פשוט בעיקרון, זה מעבר למילים שלי. המילים
שלי רק מגבילות רעיון שנדמה חסר גבולות בראשי, ועל הנייר הוא
נראה עלוב, בהיקף מצומצם.
אז היום, גבירותיי ורבותיי, ננסה לתאר אותי.
יש לי מילה אחת בשבילכם: כלום.
וזה אולי נראה נורא מצומצם אבל יש מספיק רעיונות לפתח מזה, אז
תשבו ותחשבו קצת. זה עושה קמטים מסביב לעיניים, אבל לא נורא.
כמו מה אני נראית לכם?
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.