"זהו!" "איבדתי תקווה " אמר עודד לאסף שישב לידו  ולא נראה כל
כך מעוניין ומספיק מרוכז כדי לשים לב ששותפו לדירה נמצא עכשיו
במשבר די רציני. "תקווה למה?"
שאל אותו. "לא יודע, לעבודה שלי , לחיים שלי, זאת אומרת, אני
עובד באיזה משרד שליחויות מעפאן כזה באמצע תל אביב ומקבל
משכורת פחות מזבן בחנות כל-בו.
ובנוסף ל הכל חברה שלי עזבה אותי בשביל איזה סבא זקן כזה שיש
לו וילה על חוף הים בטבריה. אז אתה מבין פחות או יותר למה אני
חותר".
"פחות או יותר " אמר אסף והדליק סגריה. "אז מה אתה רוצה ממני?"
שאל אותו.
"לא יודע , דברי עידוד, תנסה להוציא אותי מהבאסה ותגיד לי שזה
יעבור מתישהו."
"למה שאני יגיד לך כזה דבר סתמי אם שנינו יודעים שזה לא באמת
יעזור לך "
"אוקי , אוקי " אמר עודד לחשב כמה שניות ואז שוב אמר :" אז
אולי תגיד לי מה אתה הייתה עושה במקומי, אתה יודע , כדי שאני
אקבל דעה שניה או לפחות נקודת מבא שונה על המצב".
"קודם כל, אני הייתי מנסה לשנות את המצב , אולי לחפש עבודה
חדשה, ובמקביל לעבוד בעבודה שאתה עכשיו תקוע בה, או אולי
להתחיל לצאת יותר בערב, אתה יודע, לפאבים ומועדונים וכאלה, ואז
אם לא יצא לך שום דבר לפחות תוכל לשתות ולדפוק את הראש קצת,
שזה גם משהו לפעמים".
"כן, אולי אתה צודק, לתת לזה קצת זמן להסתדר. כמה נדוש שזה
נשמע זה אולי נכון." אמר עודד.
ואז ב כמעט מפתיע אמר אסף" ואוו! יחסית למישהו במצב שלך אתה די
אופטימי, אני במקומך הייתי מתאבד כבר ממזמן, שם כדור בראש
וגומר עם זה".
אחרי משפט מפוצץ שכזה לעודד לא הייה מה להגיד , הוא פשוט שתק
ובהה בעשן הערפילי שיצא מהסגריה של אסף.
הוא שתק חמש דקות, הוא שתק עשר דקות, ואחרי עוד רבע שעה הוא קם
ואמר שהוא צריך ללכת כי שכח שיש לו משמרת במשרד שליחויות ושאין
לו כוח לחטוף צעקות מהבוס שלו.

יום אחרי זה, אסף קיבל שיחה מאוד מוזרה וקצת לא מובנת מאמירה
שהייתה ידידה של עודד:

אסף: "הלו?"

אמירה: " אסף , דיברת אתמול עם עודד? הוא אמר שהוא ידבר איתי
בערב ולא שמעתי ממנו שום דבר, ובדרך כלל  הוא תמיד מתקשר שהוא
מבטיח".

אסף: " כן , כן הוא הייה אתמול בבית עד אחרי הצהרים ואז אמר
שיש לו משמרת והוא צריך ללכת . לא ראיתי אם הוא חזר או לא,
נרדמתי ב- שבע".

אמירה: "זה מוזר, לא הייתה לו שום משמרת אתמול, הוא אפילו לא
עבד אתמול".

שניהם היו מאוד מבולבלים ולא ידעו מה לעשות.
בסוף אמירה אמרה שהיא תבוא לדירה של אימא שלו ותראה אם הוא
הגיע לשם במקרה.

עודד התגלה ללא רוח חיים בו בחדרו , לא הייה ברור איך הוא מת ,
ובניתוח לאחר המוות נמצא שהוא בלע כדורים.

"לפחות הוא עשה את זה בדרך הכי פחות כואבת" אמר אסף שהוא,
אמירה ואימא של עודד שהם ישבו על המרפסת בבית שלו.
אף אחד לא אמר כלום כי כולם היו עצובים ועייפים מדי, ולא היה
להם ממש חשק להגיב להערה הטיפשית של אסף.

אחרי כמה חודשים שהרוחות נרגעו טיפה , קיבל אסף גלויה שהמקום
ממנה נשלחה הייה לא ידוע, אבל הגלויה הייתה מעודד.


על הגלויה הייה ציור נוף מהוואי, ומאחוריה הייה כתוב:

"אסף , תודה על העצה שלך, עושה פה כייף חיים ומצטער שלא נפרדתי
ממך לפני שהלכתי".

"עודד".