ועברתי כברת דרך ארוכה
ארוכה מידי
הגרעין הקרוב ביותר לא חש כלפי
איך אני אמורה לחוש כלפי עצמי???
האלוהים לא סוגד לי יותר
והחברה רואה בי כזניחה
נמאס לשקוע במחשבות על המוות הקרב ובא
אבל נמאס כבר לבכות!!
השיעמום הוא בלתי נסבל
ואין לי אהבה להתנחם בה
כבר אין לי
הרגשת חוסר הערך בלתי ניתנת לנשיאה
הכל איבד מטעמו כבר מזמן
היום הלילה הירח הים
העתיד אפל
העבר שחור
ההוה אביך
ימי האור עברו ולא ישובו עוד
האראה אותם שוב???
זו אשליה
אשליה
אשליה שגורמת לי להמשיך ולנשום
למרות היכולת להפסיק את התנשמת חסרת התועלת הזו
כדי להמשיך לחיות
כדי לקום מחר לעוד יום ארור.