[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דן דיזי
/
מגדלי התאומים נופלים

פתחתי את העיניים. תוך כמה שניות נזכרתי מי אני ואיפה אני.
תחושת עצב כבדה ומכאיבה התפשטה בגופי.
יום שלישי היום ה11 בספטמבר השעה שבע ומשהו התחלתי לזוז.
קמתי ועשיתי בצורה אוטומטית את כל הפעולות הקבועות של הבוקר
תפסתי את התיק ויצאתי לבית ספר.
רק שהייתי על ההסעה בדרך לבית ספר התפניתי לחשוב ניסיתי להבטיח
לעצמי להשתנות קצת לנצל את החיים.

הגעתי לבית ספר עייף ונכנסתי לכיתה המקום שלי היה תפוס ראיתי
מקום פנוי ליד דנה היא קראה לי לשבת לידה.
לא רציתי לשבת לידה היא היתה יפה. כשאתה יושב ליד מישהי אתה
בעצם נכנס למין התחייבות לבדר אותה אני לא טוב בסיטואציות
האלה.
אני הרבה יותר מרשים כשיש סביבי עוד אנשים ואני יכול להגיב על
הדברים שלהם או לזרוק הערות. השיעור התחיל כמו שחשבתי לא מצאתי
מה להגיד לה הרגשתי איך אני מאכזב אותה.
אבל אז החלה תפנית מפתיעה במצבי התחלנו להתכתב והצלחתי להצחיק
אותה דיברנו קצת ועד סוף השיעור ממש שמחתי שזה שיעור כפול.
בשיעור השני כבר הרגשתי נוח ואז הייתי ממש מצחיק המצב רק הלך
והשתפר שהמורה זרקה את שנינו ויכולנו להמשיך לדבר בחוץ.
בדרך החוצה הספקתי להסתכל על דנה היא באמת יפה החלטתי.
אז עשיתי משהו שבאמת לא מתאים לי נזכרתי שהמשפחה שלי לא בבית
שאני חוזר והזמנתי אותה אלי.
ממש לקחתי יוזמה התפלאתי על עצמי היא הסכימה. במה שנשנאר מהיום
בעיקר שיעור מתמטיקה ומבחן בתנ"ך חשבתי על זה שאני אף פעם לא
יוזם ומנסה להשיג את הדברים שאני רוצה
אין לי אומץ חשבתי. זאת לא פעם ראשונה שאני חושב על הדברים
האלה אני יודע שאני צריך להשתנות אבל לאנשים
גם כשהם יודעים מה הם צריכים לשנות בעצמם קשה מאד להשתנות זה
מה שחשבתי.

כשישבנו באוטובוס בדרך אלי הביתה דנה נרדמה ואני הסתכלתי על
השעון היה שלוש ומשהו.
מעל שמי ניו-יורק טס לו מטוס גדול בתוכו ישבה ילדה בגילינו היא
ישבה ליד ההורים שלה שהיו מבוהלים אבל בהכרה מלאה
היא היתה בהלם מוחלט זאת הטיסה השנייה בחייה וחוטפים השתלטו על
המטוס הם הבטיחו שאם הנוסעים לא ינסו להתנגד המטוס ינחת איפשהו
בשלום.
היא פחדה מהמוות אבל כשראתה את בניני התאומים האדירים דרך
החלון היא רק התפעלה מהקרבה אליהם ולא חשבה בכלל על האפשרות
שהיא תמות כשהמטוס יפגע בהם.

הגענו אלי הביתה פתחתי את הדלת בשמחה ונכנסנו התפלאתי שעדין
הרגשתי בנוח. דנה התחילה לעשות איזשהו פודינג בזמן שאני
השפרצתי אליה מים בחינניות.
אחרי כל העניין הזה עברנו לסלון וראינו טלויזיה ידעתי שהאחים
שלי צריכים לבוא בקרוב ושאם אני רוצה לעשות משהו כדאי שאני
אתחיל. חשבתי על איך הגעתי למצב הזה שדנה המשגעת
יושבת לידי בסלון וחשבתי שלא יהיה לי אומץ לעשות את זה שוב אז
כדאי שאני ינצל את הפעם הזאת.
התחלתי לנשק אותה היא לבשה גופייה לבנה ומכנסי טרנינג חבקתי
אותה והורדתי לה את המכנסיים.
התנשקנו היא הורידה את הגופייה ונשארה עם תחתונים לבנות וחזייה
סגולה נשכבתי מעליה.
המשכנו להתנשק והפסקנו רק כדי לראות מה קרה ששמענו את קול מבזק
החדשות.

אישה צעירה עמדה למרגלות מגדלי התאומים בניו יורק והסתכלה
לשמיים אחד המגדלים בער היא שמעה את הסירנות והספיקה להבין שזה
הרגע הכי דרמטי שהיה לה.
היא עבדה ממש ליד המגדלים ואהבה אותם היא הכירה כמה מהעובדים
בקומות הגבוהות כמה אנשי עסקים מוכשרים.
אבל עכשיו היא בכלל לא חשבה עליהם היא רק הרגישה  את הרגע
הדרמטי הזה.
את התנגשות המטוס השני בבניין השני היא חוותה כהתפוצצות אדירה
בשמיים היא לא ראתה אף אחד מהמטוסים מה שגרם למראה הזה של
הבנינים הבוערים להיראות כקסם.

אני ודנה הסתכלנו על התמונות בטלויזיה בתדהמה. התחיל מבול של
טלפונים אמא של דנה התקשרה אליה לפלאפון ובאה לקחת אותה אחרי
כמה דקות. הספקנו להתנשק שוב ושראיתי אותה נכנסת לאוטו
ונוסעת הרגשתי מאושר לרגע.
אחרי שדנה הלכה התחלתי לענות לשיחות ולדבר עם כל קרובי המשפחה
והחברים שלי כל השיחות היו דומות כולם הרגישו שהם חייבים
להשתתף עם עוד מישהו בצפייה בדרמה הזאת.
עכשיו מול התמונות החוזרות של המטוסים נכנסים בביניניים התחלתי
לחשוב על מה שאני רואה כי כשדנה הייתה איתי רק חשבתי על דברים
מעניניים להגיד לה.
חשבתי על כל האמונות שמסתובבות בין בני אדם כבר הרבה זמן למרות
שקל מאד להפריך אותם לדוגמא קריאה בכף יד.
כל מה שצריך כדי להפסיק את העניין הזה הוא לראות שגם לגופה של
ילד או תינוק יש על היד קו חיים מפואר.
למעשה אני בכלל לא צריך לראות גופה של ילד או תינוק אני פשוט
בטוח שיש להם קו כזה.
אבל זאת סתם דוגמא שחשבתי עליה באותו זמן ממילא אין הרבה אנשים
שמאמינים בקריאה בכף יד.
עכשיו חשבתי על האמונה שאם אתה אדם טוב דברים טובים יקרו לך
מאד קל להתווכח עם האמונה הזאת. לא, חשבתי, אנשים צריכים להיות
טובים ומוסריים מסיבות אחרות התמורה להתנהגות כזאת לא תהיה
גורל טוב יותר. חשבתי שאני... שחשוב שאנשים ידעו את זה.

המטוס היה עכשיו מעל פנסלבניה והחוטפים האיצו בנוסעים באנגלית
עם מבטא להתקשר מהמטוס לקרובי משפחותיהם.
ג'יימס שישב במרכז המטוס מיהר להתקשר לאישתו הוא  דיווח לה
בקול יציב עדין שהמטוס נחטף והם נוסעים ליעד לא ידוע אישתו
אמרה לו מיד:
"ג'ימי, שני מטוסים חטופים התרסקו על התאומים אני אוהבת אותך
ג'ימי", היא התחילה לבכות "אולי תדבר עם הילדים?"
ג'ימס ניתק מיד הוא לא חשב יותר על אישתו וילדיו הוא רעד
כשלראשונה עלתה בו המחשבה שמותו הקרוב הוא ודאי. הוא רעד וגמגם
במחשבה אחרונה ומפתיעה בבהירותה
הוא חשב שהחוטפים רוצים להתנגש עם המטוס בבית הלבן הוא קם
ובגמגום הסתער על החוטפים כל נוסעי המטוס קמו אחריו ובמטוס
התחילה מהומה.
החוטפים שהבינו שהם מאבדים שליטה ריסקו את המטוס לתוך היער.

כל המשפחה שלי פרצה הביתה בהמולה שמחתי לראות אותם. ראינו יחד
טלויזיה חוץ מאמא שפתחה בסבב טלפונים נוסף.
אחי הקטן שאל את אבא שלי שאלות ואחותי הקטנה רצה לחפש את
התצלומים שלנו על רקע המגדלים.
הסתכלתי בתצלומים שצילמנו לא כל כך מזמן הסתכלתי על כל האנשים
שהולכים ברקע ליד התאומים.
חשבתי על כל החיים שלי ועל כל הימים הצפויים המשעממים והלא
ממומשים שהיו לי.
חשבתי איך קורה שבתוך כל הימים הרגילים האלה של השגרה המייאשת
מגיע יום כל כך מוזר ומיוחד
זה משהו סטטיסטי אני מניח.

הלכתי לישון עם הטליויזיה פתוחה חשבתי שאני מוכרח להשתנות
ידעתי שהיום הייתי שונה קצת אבל פחדתי שמחר אני אחזור לעצמי
אני חייב אומץ חשבתי, אני חייב להשתנות. נרדמתי. שמעתי מתוך
שינה את השדר המבולבל אומר היום הבלתי יאומן קרה את היום הזה
נזכור לעד, היום בו מגדלי התאומים נפלו המגדלים נפלו...












loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ני"

-האבירים
שאומרים
אתם-יודעים-מה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/02 0:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דן דיזי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה