היער בלע את צעדיו,
הוא התקדם בלאט.
האיש היה כבר לפניו,
חסר היה רק צעד.
לפתע פתאום
דרך על זרד אפור,
הוא התפצח בשאון,
גרם לאיש להביט לאחור.
האיש הרים את המטה
והתכונן להגנה,
אז הוא פרץ מהמעטה,
יצא מהצמחייה העבותה.
פגיונו אז הבהיק,
מהיר כברק,
הוא שיסף את גרון האיש
ואת צרורו בדק.
טוב היה השלל,
כ200- בזהב,
מהיר כשועל
הוא חזר למארב.
קורבנו השני
היה איש כמורה
אך זה לפני מותו הספיק,
לצעוק צעקה צרודה.
משמר הדרך אותה שמע
ומהר אל המקום,
הם תפסו את השודד
והובילו אותו לגרדום.
החבל על צווארו נכרך,
נראה שאבדה תקווה,
אך רגע לפני שהתליין בידית משך,
התפרצה לשם הכנופיה.
הם את המשמר הרגו,
חסלו את התליין,
את מנהיגם לקחו
ודהרו משם.
ברגע שהיה חופשי,
בצחוק גדול פרץ,
דהר ברחובות העיר
ורצח את כל אשר פגש.
או אז פעל
חיל הקשתים,
הוא מסוסו נפל,
כקיפוד סמור קוצים.
לפני מותו,
הוא קילל את כולם.
עם קללה על שפתיו,
הוא נפטר מהעולם.
העיר חגגה את מותו,
בשירים וריקודים.
סוף סוף לא היה צריך לפחוד,
ממלך הרוצחים.