"מישקה, מירי ואתי "תעשו הכרה," זהו איתן המציל שלנו מהתחנה."
 מציגה אפי (בעברית עילגת של עולה חדשה) את איתן בפני בניי
משפחתה, בלי לדעת אם זו אמת או לא.
"אמא, אפי,  היה כף במים חבל שלא באת אתנו, אנחנו רעבים
נורא."
אפי מקרבת אליה את סל הפרות, מוציאה מגבת גדולה ופורשת אותה
במרכז המעגל. מניחה עליה ענבים שאשכולותיהם נשטפו ונגזרו מראש
למנות קטנות, שזיפים אדומים רחוצים, סנדוויצ'ים קטנים מרוחים
במיונז עם פרוסות ביצה קשה ועגבניה. מהסל השני מוציאה מפיות
נייר לבנות, כוסות דורולקס ותרמוס עם לימונדה קרה.
"איתן אתה מוזמן להצטרף אלינו," אומרת אפי.
"לא, תודה אני צריך לחזור לתחנת המצילים."
"אז, אתה באמת מציל ואני חשבתי שאמא "המציאה" את זה, שלא נחשוב
שהיא "התחילה" אתך." אמרה מירי - הבת הגדולה.