אני זוכרת כשהימים היו קצרים
ובחוץ היה גשם וברקים
הינו יושבים ומדברים
לא רציני, סתם על החיים
ועכשיו כשהימים מתארכים
קשה לי לחשוב על עוד נושאים
עוד נושא חוץ ממך ומאיתנו
ונה נהיה ממה שהיה
או שישנו בינינו
ולמרות שיודעת שלא יהיה כלום
קשה לא לתהות מה היה אם...
אם אני לא הייתי כל כך אני
ואתה היית קצת פחות אני
יכולנו להיות עכשיו בעננים
או שיכולנו להמשיך להיות שני זרים
היינו רואים זה את זו
מבלי להיות מודעים לרגשות בין הגופים
ועכשיו קשה לי להתגבר על תחושת ההחמצה
אז אני ממשיכה עם עובדת הרדיפה
עד שיום אחד שבקרוב יגיע
אני אצעק בקול עד ברקיע
שאתה ואני אלו רק אשליות
שיוכלו להתגשם רק בחלומות
בחלומות ששנינו חולמים אחד על השני
כי שנינו מתרוצצים יותר מדי בראשי האחרים
ואם החלום המתוק יתגשם...
אם...רק ניתן היה לחלום
לא להתעורר
יותר פשוט לישון, לשקוע עמוק עמוק אל התת מודע המתחמק

ולו רק היית יודע מה קורה לי שם בגללך
כבר מזמן היית מת בגלל הבושה
בגלל מה שגרמת לי לעבור לא במודע
ואתה עדיין ממשיך
אך זו לא אשמתך.