פנינה עמדה במקום על מגרש המשחקים שתי בובות ושלושה צעצועים,
זה המקום בו נהגה לצחקק כשמלמלה איזה שיר
מעולם לא רדפו התהיות את הרגש הכביר. "פנינה ילדה יפה", חייכה
אימא "תגדלי ותהיי מלכת היופי". רק הדודות צחקקו מהצד "כן
פנינה העיקר שלא תישארי לבד".

18 שנים - פנינה עמדה במקום כולה מוקפת במדים, מסביב ערמות חול
וגדוד של חיילים. "חיילת קדימה לזוז!", אך פנינה תלתה מבט
בנעלים הדהויות ועיקמה את פניה בבוז...3 דקות לקב"ן ואחר כך
להחזיר את הבגדים. מחוץ לחממה שמים כחולים והרגע היה כל כך
מתאים: היה זה הזמן בו דמעה זלגה לרצפה כשפנינה הידקה שפתיים
ובלעה משאלה.

היא עמדה במקום בו הפרפרים חיים, שדות של חמניות וצל של עננים.
כאן כשרואים הכל הכאבים מתפוגגים ואבק ריחני של תקוות צומח
מהשורשים. כן פנינה במקום בו מרגישים אהבה והיא נאהבת, במקום
שם לא מכה סופה והנה השמש מסנוורת.
זה המקום בו צעקה על השמש כששרפה איזה קרטון מיד הגיע הירח
ועטה צבע כתום. נשימות שמתגברות, גוף אחד ושתי פעימות ...פנינה
מביטה לרקיע.

הזמן חולף פנינה מאוכזבת: אהבות, פרידות, דמעות ואין ישות
שמתקרבת. במקום בו הבכי שוכן עומד כרגע צחוק, אך בשלווה שואל
כל היום: מה כל זה פתאום?. הבדידות מכה בפנים וסיגליות נובלות
על קברי המתים. פנינה נושאת עיניים לשחקים ורק אבא עוד מוסיף:
"ילדתי, עוד יבוא הזמן לבכות. עכשיו שבי בצד ונגבי את
הדמעות".

פנינה במקום בו לא מחכים לאף אחד ואף אחד פשוט שוכב במיטה. היא
הגיעה כי רצתה חיבוק פנינה השתגעה נכנסה בה רוח שטות. "אומרים
שכך נולדה", יספרו השכנים . פנינה תהתה אם נשארה עוד דלת  שלא
נטרקה בפניה ומישהו מלמל מאחוריה: "מטורפת, חולת רוח".
מזדקנת נופלת...נופלת וסוחבת...פנינה שומעת נקישות בדלת. ליל
שבת בערב שכולו רעמים, מבט אחד שחותך את החדר ותופס דמות
בפנים. היה זה הפחד הגדול מכל, 80 שנים של עצב והינה האופל
השחור. מושיט לה יד בשקט מלאך התום, אולם פנינה מסרבת ללכת
ונעמדת במקום.