אמצע הלילה -
אני צופה באיש מטפס על ההר. ערפל עוטף את ראשו וצווארו, מפרק
את צורתו המוגדרת לענן חלקיקים, כמו בחדשות בטלוויזיה, כשהם
רוצים להסתיר מישהו.
הירח האכול תלוי מעל, מעניק לכל הסצנה זוהר חללי - ממיר את
החשוך לאפל, את הבנאלי למסתורי.
אם אדם נופל באמצע הלילה -
מי יציל אותו מציפורני החיות המרושעות ויניח אותו בעדינות על
כרית נוצות אווז?
האם לא התרחק יתר על המידה מכדי לקבל עזרה?
הוא עושה את הצעד האחרון - נשימתי עצורה - ומגיע בשלום לראש
ההר. מרחבי נוף אדירים נפרשים בפניו, והוא לומד אותם ביסודיות.
עוד מעט יצטרך להתחיל בדרך חזרה.
התקתי את מבטי ממנו. סגרתי את הדלת וחזרתי למיטה החמה, מנסה
להתעורר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.