|
קץ היום בא פתאום,
חושך, קטיפה, ממלאת מקום.
|
והיא נותרה בודדה, ובלב מהדהדת זעקה
עוד שומעת שוב ושוב - אל תדאגי אימא תכף אשוב.
|
חיי באו לי פתאום,
כמתנת הולדת אחרי הזמן.
|
אני עוצם עניים ורואה אותך.
רק כך.
אתה חוזר הביתה
|
עשרים וכמה שנים אחרי
עוד תוהה ביני לעצמי
לולא מתת
מי הייתי אני?
|
לא צריך לפנות מקום בארון
או לזכור מה אמרה ברגעי פיזור ללא דיעה
|
מדבריות של עצב ומועקה
אוזלת הגוף, רצון למות
|
קחי נשימה ראשונה
בשביל עצמך.
אחרי מה שעברת,
מותר כבר לחייך
|
לא משנה מה אכתוב
כל יום אפשר לברוא מחדש הכל
|
|
|
החיים הם כמו
שמעון פרנס -
מצד אחד
מעצבנים, מצד
שני מעצבנים עוד
יותר. |
|
