|
תבואו. יהיה נחמד.
מאז 1980
ככל שהזמן עובר, כך אתה יודע יותר ומבין פחות.
האמת אינה שוכנת מתחת לפני השטח, היא פני השטח
עצמם.
אימייל לטענות, מאנות וכד': zarp@pob.huji.ac.il
ומסביב התנגנה כמלווה צמודה חריקת כיסא הנדנדה הישן, זה
שאליעזר הביא פעם מחו"ל. צחקנו עליו אז, בשביל מה לסחוב כיסא
כל הדרך מאמריקה לפה, אבל הוא רק חייך, ממתיק סוד, ואמר:
"תשבו". ואנחנו ישבנו, ולא יכולנו לקום עוד.
|
נזכרת בלילה האחרון שלך כאן, הלילה בו החלטת סופית לעזוב. חיוך
עצוב ריחף על פנייך כשעלו בך מראות הלילה ההוא, מתמכרת מחדש
לרכות הסדינים הלבנים תחת גופך, לחום גופו, לכאב. הלילה
הראשון.
|
אתה קולט שעוד לא עברתי בבית? ישר מהתחנה המרכזית הגעתי אליכם.
התיק הגדול מונח על הרצפה אצלכם בהול. כמו פעם, כשישר אחרי בית
ספר הייתי מגיע לפה, הילקוט שלי זרוק במסדרון.
|
בחורות היו לי אינספור. אני מחליף אותן כמו גרביים, מקפיץ כמו
טקילות. הן באות והולכות. כבר לא אכפת לי אם הן שם או לא. הכל
הולך ודוהה, מאבד חשיבות. הן עוברות לידי בלי לגעת, משאירות
ריחות בושם על הכרית ובבוקר הן כבר אינן, אפילו אם פיזית הן
עדיין שם.
|
איש מהם לא הכיר אותו, הוא היה צל נטול זהות. שמו לא היה כתוב
לא על תיבת הדואר ולא על השלט בכניסה. את אף אחד הוא לא עניין
במיוחד.
|
בקצה חנות הדיסקים השוקקת, הקימו יום אחד אגף חדש. עמד בו דיסק
יחיד על מדף מתכת, מעוטר במילה אחת "שקט". בחנתי אותו על כל
צדדיו. עטיפתו התכולה הפיחה רוגע, ותוכנו המוכסף נשק לי לרגע.
|
...צריך לצחוק כשצריך, ולבכות כשצריך,
ולהיות שם שכשצריך ובכלל להיות.
צריך לחיות.
|
הגרסה הלא מעובדת של "הירושימה"
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
