|
את משבר גיל העמידה עבר עוד בגיל 16, עכשיו הוא
מתחיל לגלות שיער אפור, ועוד לא התגייס לצה"ל.
בשנת 85 ההורים שלו רוו נחת כשארבעה קילוגרמים
התגלגלו להם החוצה דרך צוואר הרחם. ומאז הם
מתחרטים.
רווי פסיכוזות, מנתח כל דבר. מסרב לקבל את העובדה
שלא הייתה טעות, ושהוא לא נולד בשנות השישים. ובעצם,
אולי עדיף כך?
פתאום הכל היה ברור. הוא הביט אל עבר האתר הפעיל שלו, וראה
שהחוקרים כבר הספיקו "לנקות" אותו ממנו. האנזים קסילנאז החל
להלחץ, עכשיו זה באמת הכל תלוי בו - הוא ידע בדיוק מה החוקרים
רוצים ממנו...
|
הונוס שלי הושחתה. ככה שמעתי בחצי אוזן. היא אפילו לא מכחישה,
רק מדברת על זה כאילו זו עוד אחת מההתנסויות שלה
|
Throwing him into his cell, again, they locked the bolts and
began walking away. "Though luck Lebowsky!" said john, his
warden, and laughed. Lebowsky climbed back into his bunk,
still dripping from the sewage that had soaked up into his
clothes.
|
סבתא של פארוק עושה את הכנאפה הכי טוב בצד הזה של הירדן, כל
שבת היינו נוסעים אליה על אופניים. רבע שעה ברכב ממלאבס, היינו
מבלים ככה שעה-שעתיים כל בוקר שבת. ולפעמים גם בימי ראשון,
כשהיינו מבריזים משיעור אנגלית בבית הספר.
|
זה היה אירוע מסרס למדי, בגלל שהנה דפנה, אחת הבחורות המדהימות
אותה יצא לי לפגוש - לוקחת את כל מה שחשבתי על עצמי עד כה,
זורקת על הרצפה, ורוקעת עליו ברגליה הדקיקות.
כל הזמן היא אמרה שאני מאלה. ואיך זה שאני מאלה? אף פעם לא
הייתי מאלה, תמיד הייתי כזה.
|
כמות התלמידים העצומה המתנקזת לשטח הקטן הזה, שלא לדבר על
הכמות ה... אבסורדית משהו, של 40 תלמידים בכיתה. עם כל כך הרבה
אינטראקציות בין אנשים, איך אפשר שלא לספוג מהם משהו?
|
אני זוכרת שהוא ניסה להסביר שאסור לקחת פלאפונים לפעילות
מבצעית. אבל שהוא אוהב אותי כל כך שהוא היה חייב לומר לי שלום
לפחות פעם אחת לפני שהוא עוזב. "יעל, תגידי לי שאת שומעת...
תגידי לי שגם את אוהבת אותי. יעל, תגידי משהו!". אני זוכרת
שיובל אמר לי שהפלוגה שלו
|
פיגועים תמיד החליקו מעלי כמו חביתה ממחבת טפלון.
זו אולי אנלוגיה מפגרת, אבל אני רעב אז תסלחו לי.
אבל את הפיגוע האחרון, אולי הכי פחות מתוקשר בשנה האחרונה..
דווקא הוא כן השפיע עלי, אחרת הרי לא הייתי מתיישב לכתוב.
|
|
|
