[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי זלדה רבינוביץ'
אני לא ריטה מגדרה וגם לא חנה מירושלים אני לא מיכל
מפורטוגל וגם לא דינה מראש פינה, אני לא אורית ממחוז
השומרית ואני גם לא הדס מפרדס כץ, אני לא שגיב מתל
אביב וגם לא שולה ממטולה, אז תפסיקו כבר לנחש מי אני
יא חטטנים חרות!!

סתם פארוניה ...:) דסודניה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אתמול הייתי עם עוד מכוער.
הוא היה שעיר ולא אכל בשר.
עוד איזה "רוחני" שהיה עם מיליון נשים, ועדיין במיטה לא יודע
מה עושים...

יופי, אז מותר לי לכתוב סוף סוף מה שבא לי בלי שיגידו לי כלום


לרשימת יצירות השירה החדשות
.הוא נישק את זרועי האחת ועל דלת של עץ הוא נחת
הוא ראה ת'כבשה ששרה שירים והלך אל הים לצוד ציפורים.
לא פחד הוא מאיש ובטח לא מאישה הוא לא כזה, הוא לא היה נמושה.

קראנץ', קראץ', קראנץ', קראנץ'.
מפשעה?? מפשעה?? מפשעה?? מפשעה??

שניצל שניצל חומוס עם בשר
כמה שב לי לאכול עכבר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
הגוף כואב, שלא לדבר על הראש.
ושלא תבינו לא נכון: זה לא שאני לא מעריכה את החיים. אני נורא
מעריכה אותם, באמת, אבל פשוט כל כך כל כך עצוב לי. ואני לא
יודעת מה לעשות עם זה.

ביקורת
אני עמוקה, אני מצחיקה, אני כשרונית וסופרת וכימאית מדליקה....

תמיד היא היתה קצת עצובה, קצת עצורה, קצת לא בטוחה בעצמה. אף
אחד לא ידע למה. תמיד היא היתה במעין עולם אחר, כאילו לא פה,
לא מחוברת, מעופפת לה בעולמות אחרים- טובים יותר, עצובים יותר
- איש לא ידע.

סאטירה
לבד.
לבד כל כך שזה כואב
לבד והפרח כבר לא מלבלב
לבד, לא נשארה לי טיפה של תקווה.
לבד, ביתי הרוס למותי אני קרובה

נראה לי שיש שוב פריחה מחדש, הכלב נובח, החתול מנומש. הכול
הולך דווקא די טוב, אז יוצאת אני חייכנית לרחוב, ורואה ילדים
על כיסא נדנדה ואבות חרמנים אוכלים פשטידה, והרחוב סואן וכך זה
נגמר, אלך לי לישון, אמתין למחר, וזה יהיה מצחיק - אחחח...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שלום. אהה... וסליחה. אפשר אולי חיבוק?

ססטינה
וגם אנחנו פלצנים, הולכים לעשן, קוראים עיתונים.
בוכים על גורל מר ועצוב מפליצים כל הזמן מסלט של כרוב.

מה?

אנשים פלצנים ואופטימיים לא לועסים עטים ושוברים אותם. לא...
לעולם לא! אלה רק אנשים לחוצים, מרירים ומסריחים, שמחטטים באף
ולא מתקלחים. ואם יש מזל והם כן מתקלחים, אז זה מקסימום פעם
ב-3 ימים, לא יותר מזה. אנשים אופטימיים בחיים לא יתקלחו פעם
בשלושה ימים.

אתה מכוער, גם אני מכוערת ועדיין יש לנו אהבה נהדרת.
לך יש שפם, וגם לי יש שפם ועדיין בנינו הכל כה מושלם.
אני מסריחה מהפה ואתה מהתחת ולמרות הכל אנחנו עדיין ביחד.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
יש לי אחד
מקדימה
אחד מאחורה ועד
שניים בבגז',
מה ציפית שאני
אעשה?!


תרומה לבמה





יוצר מס' 39528. בבמה מאז 6/8/04 1:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לזלדה רבינוביץ'
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה