|
"אתם לא מסוגלים לתפוס כמה זה נפלא לא
לעשות כלום. סתם ללכת ככה הלאה, להקשיב
לכל הרחשים ולא להתרגש משום דבר.
ככה פשוט להיות עם עצמי?"
- כריסטופר רובין
אחיעד סער, יליד 1980, מאמין שכל העולם במה,
ואנחנו בסך הכל שחקני המשנה. אפילו לא השחקנים
הראשיים...
אבנים מלבניות וגדולות בהר הבית. בהתחלה אתה שונא אותן. אחר כך
אתה מתרגל אליהן. בסוף אתה מתחיל לחבב אותן, אבל אתה תופס את
עצמך לפני שאתה ממש אוהב אותן. אתה מתחיל לנהל איתן שיחות...
|
פתאום הים התחיל לדבר. ואז השמיים וגם האדמה.
ולפני שהספקתי לחשוב לי "מה לעזאזל קורה פה?!" הם התחילו לנהל
שיחות בינם לבין עצמם. הצטרפו אליהם גם העצים, והאיגואנות,
ופחיות הקולה שהיו זרוקות על המדרכה, שגם היא התחילה למלמל
משהו.
|
כשפקחתי את עיני והמחשבות התחילו לזרום, מחשבות של מציאות,
ניסיתי לברוח לטלויזיה. ניסיתי לברוח למשחק כדורסל מן העבר, מן
הילדות שלי, ששודר ב - 02:57 לפנות בוקר.
ניסיתי לסגור מעגל.
|
בהיותי אדם מופשט, דמיינתי את צידה הימני של נשמתי בוהק ונפלא
ואילו את צידה השמאלי - סמרטוט אפור המתנפנף ברוח, מלא קרעים
ומלוכלך.
|
"הרידן הזה, אם הדרקונים לא הורגים אותו - אני עושה בשבילהם את
העבודה!" ויר הסתכל במבט זועף על סלי, הבחין בחיוכה המהיר ,
והתרכך.
|
"הלו, משה, תפתח ערוץ 2! לא, כי עוד כמה שניות אני בועט פנדל
מול אוסטריה. שנייה, יש לי ממתינה..."
|
"... ובכל זאת,
הייתי רוצה להיות פעם עץ.
ולו למספר רגעים..."
|
אם נולדתם בשנות השמונים - לא תוכלו להישאר אדישים!
אז תגבירו ווליום כי יש הפתעה באמצע.
|
אל הארכיון האישי (36 יצירות מאורכבות)
|
|
אני בחיים לא
אתן ליהודים
האלה לצטט אותי
א. ה. |
|
