|
זהבית אלחייאני משוררת מגיל צעיר... בתחילה, כך היא
זוכרת, היתה מתפרצת לדף בזמני מצוקה או בזמני
הסתערות הנפש וכותבת מהלב ולאחר מכן היתה מקפלת את
הנייר וזורקת אותו לאשפה הקרובה. רק בגיל 12 או קצת
אחרי הבינה שזו לא סתם התפרצות רגעית לדף, אלא שירים
ממש..
אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם, אין ספק שתסכימו.
זהבית מחפשת מלחינים לשיריה ותשמח לקבל פניות במייל,
ובנוסף תשמח לקבל תגובות בכלל- לטוב ולרע.
תהנו.
זה מוזר לשמוע שיש כזה דבר
אבל אני אומרת לכם-
זה כמו לאהוב מדבר.
|
אנשים לא תמיד מבינים,
מה היא שמחה.
לפעמים,
השמחה גורמת להם לבכות.
|
הם היו שם
הם ראו שזה קורה
הם ראו
אך לא עשו דבר.
|
אתה אומר
בואי נתנשק
יהיה לך טוב
אני מבטיח.
לי - כבר אסור להאמין.
|
כשרגעי עצבות פושטים על פנייך
תביני שאולי לא הכל רע
|
אז אני לא מבינה
למה כולם בוכים
שאנשים הולכים לעולם האחר.
|
עברה עוד שנה
ושוב באנו לבקר
אבן גדולה
ועליה כתובות מילים
|
אני רואה אותך בחלום
נכנס מהדלת, נותן נשיקה
שואל מה נשמע
ואם הכל בסדר.
|
כבר היו לי דברים בלב
כבר מגירות הנפש שלי היו מלאות
לא הרגשתי שחסר לי משהו
אבל בכל זאת כשהכרתי אותך
כאילו שהתמלא בי משהו שחסר.
|
נמאס ממך
אתה מעצבן,
אתה מקולל-
כי קיללתי אותך!
|
הוא בא מהחושך
בא בשבילך.
הוא בא לקחת אותך איתו
למקום מרוחק שתהיי שייכת לו.
|
קו אולי פירושו גבול?
אם כן, מהו גבול החיים?
|
קרה לך פעם
שהחלטת שזהו, אין לך עוד לאן לצעוד
והחלטת להישאר במקומך השומם?
|
אין אף אחד מושלם
לכל אחד יש מגרעות
יש אנשים שצוחקים
אבל את שלהם עצמם מדחיקים.
|
והנה מגיע לו הזמן
שבו אתה מתחיל לחשוב,
אולי משום
שסוף כל סוף גדלת?
|
|
|
"להלחם למען
השלום זה כמו
לזיין למען קרום
הבתולין" - א.
צור
(מציטוטי הדלת
של גיא וג'יימס) |
|
