|
שלום.
אנחנו כאן בשבילכם. ביום, בלילה, וגם בשעות הקטנות.
תרשו לנו לברך אתכם, כי עשיתם בחיים לפחות החלטה אחת
נכונה.
נכנסתם.
אתם בפנים.
זה כבד, זה עמוק, אל תמשיכו פנימה אם אתם לא באמת
רוצים, אם אתם לא באמת בשלים.
לחזקים מביניכם מצפה חוויה. חוויה שתמיד רציתם, אבל
לא ידעתם איפה לחפש...
זהו.
זה המקום.
עולם חדש, אחר, סוחף, ממכר.
הרשנו לנו לפתוח בפניכם את דלתות הברזל שבפני רוב
האנשים הרגילים הן סגורות.
אתם זכיתם, נצלו את חלון ההזדמנויות הנדיר.
העולם מורכז חדרים חדרים.
בתוכם תמצאו את כל מה שאי פעם חיפשתם.
אז רק אם אתם מוכנים,
כנסו
לעולם
שלי
[סינרגיה]
הוא פשוט עמד שם בקצה והסתכל עליה.
הוא נראה ממש מרוצה, הספיק לו רק להביט בה. כך זה נראה לפחות
למרות האהבה שבערה לו בלב, אפשר היה לראות לו גם עצב בעיניים,
לא שזה סותר, "בוא אחי, בוא נלך" קול הפריע לו
|
כשנכנסנו לביתי בפעם הראשונה, נכנסנו דרך הדלת, הלכת לצידי
מצויידת בחיוך הביישן ומלא שמחת החיים שאני כ''כ מכיר ואוהב,
וישבנו בחדרי והבטנו אחד בשניה במבטים מאוהבים, וידענו שסוף
הסיפור לא קרב...
|
אחרי שרצחתי את שניהם לא הרגשתי רגשות חרטה בכלל.
הא מתה עם חיוך על הפרצוף, הבת זונה... בטח חיוך על הפרצוף,
אחרי זיון סוער כזה איך אפשר שלא לחייך? בת זונה.
|
בכל פעם כשאת יוצאת מביתי, אני אוסף מחדרי את שיערותייך שנשרו
משיערך כשהיית פה.
אני אוסף אותן, ושומר אותך.
|
אני לא מפחד אף פעם, עד שאיני יודע שאת בסכנה
אני לא מודאג בכלל, עד שאינני יודע שאת לא בסביבה
|
תסתכל עליי
שהרי תמיד אני אומר
שאין משיגים דבר בחיים בקלות
אני
|
There are only two ways to live.
The one is in the stairway to heaven, and the second is In
the highway to hell.
|
|
|
החיים ככרובית!
(איפה הסטילה?) |
|
