|
אני ממש לא אמור לספר לכם את הסיפור הזה, סיפור מוזר, קשה
ואינטימי, סיפור שמספרים לחבר טוב שסומכים עליו, לא לסרסור
מעשיות מזדקן שלא מסוגל לסתום את הפה או, לחילופין, לשמור את
האצבעות בכיס כשהוא פותח קובץ וורד חדש.
|
"מצידי אתה יכול למזוג לי סטריכנין, זה בסדר" אמרתי לברמן
והרוסי התחיל לצחוק ואמר לברמן "חבר משה, אני יש מספיק כסף,
אתה נותן לי אבסולוט ליטר ועוד חצי ושתיים כוסות, כן?"
|
מריו שכב מכווץ בפינה, נפוח ממכות, אבל מה שהטריד אותי באמת זה
המבט הכבוי שלו, מבט שהבין שהוא כבר לא יצא מזה.
|
אני בסך הכל השכן ממול, דלת מול דלת. גרושתי ואני הגענו לבניין
לפני ארבע שנים. שנה לאחר שהגענו פירקנו את החבילה 'וזה לי
סיבוב שלישי כבר, תתארו לכם.'
|
"יפה המוסיקה הזאתי" אמרה לי רוויטל, נהגת המונית שלקחה אותי
לפני שלש שנים להגושרים. לא היתה שום סיבה שאסרב לעורך שקרא לי
ושאל אם אני מוכן לסכן את עצמותי הזקנות ולהביא "סיפורים
אנושיים" מהעורף המופצץ בצפון הארץ.
|
שמשי הרים טלפון ואמר שהגיע הזמן לאיזו שקשוקה וכששימשי אומר
שקשוקה אני מיד מתחיל לרייר ועובר לבגדי עבודה כי בבית המלאכה
של שימשי שאני מסרב לקרוא לו נגריה, אין טעם להגיע מחוייט.
|
אני הולך עם העניין הזה עד הסוף ואתם תקראו את זה, אחרת תחטפו
חצי מגה-בייט חצץ לתוך ה- XP שלכם, כי אם לא תקראו אני אהיה
איתכם ברוגז לעולמי-עולמים ואכתוב מעתה ועד עולם רק דברים
חשובים וחכמים שתצטערו עליהם נורא נורא ואשעמם אתכם למוות.
נשבע לכם!
|
שעה בנ.נ. לפאיד
שעה בהרקולס ללוד
|
זה היה כמו תמונה בסרט
תחנת רכבת בעיר צפונית
אורהוס דנמרק, שבעים ושש
|
בין רגלי העוברים
בין מוסכים לבתי זונות
ראיתי פעם
צוהבם של סביונים
|
קרירה של תרנגולת
זה לא פשוט
לא זוכים בכרבולת
בעזרת קשרים או טעות
|
שלח
שלח נשמתך על פני הרשת
כי ברבות הימים תמצאנה
|
מהיום הראשון שהגענו הוא נדלק על הדולסה קולו שלה אבל היא לא
שמה קצוץ על הפלאבראס הצברי שלו ורצתה רק אותי ואם לא הייתי כל
כך חרמן על השבדית הזאת אינגריד אז היא לא הייתה חושבת בכיוון
של להתגלגל איתו בחדר המסריח מסיגריות ושבש שבע שבע שלו.
|
'אני סוחר, לא תעשיין ולא לוחם' הוא אומר לי יום אחד. ' אצלי
מה שקובע זו שורת הרווח לאחר כל עיסקה. הצעצועים שיוצאים מקוו
היצור והדרך שבה הם נוצרים מעניינים לי את הקוליטו, ובאמצעי
מודיעין ולחימה בדיוק כמו בסמים ובזנות, ערוץ 2 וקורסים בשווק
לא עוזרים
|
היה גדול ופתוח והיו גם המונמון חרציות צהובות ופרגים אדומים
שאז לא ידענו את השם שלהם אבל התרגשנו נורא ופעם ראשונה אחרי
המונהמון זמן אני בכיתי נורא ואתה חיבקת אותי חזק ואמרת לי
שכאן זה המקום שלנו ושמותר לי לבכות פה כמה שאני רוצה ומתי
שאני רוצה עד שיגמר לי
|
כולם מדברים היום על איי קיו ואי קיו, ממש מגלים את אמריקה.
בשיחה שהייתה לנו לפני שנים אמרת לי שכל השכל שבעולם לא מספיק
אם הלב טיפש. בעצם את טבעת את המושג "חכמת הלב" ואם היו מחלקים
פרסי נובל לחכמת הלב, הינו נוסעים אתך בכיף לשטוקהולם, לראות
אותך מקבלת מהמלך
|
ממש טלנובלה הבאנו להם לחור העלוב של איזבלה מריאחה שכבר ראתה
הכל אבל טנגו ואהבה על רגל אחת אפילו שרמוטה זקנה כמוה לא רואה
כל יום.
|
"שופת ג'אבל וואחד שופת כול אל ג'באל", אמר לי בדואי זקן בדרום
סיני כששאלתי אותו איזה הר הוא היפה מכולם. ראית הר ראית את
כולם. ראית כפר, ראית את כולם. שכבת עם אשה, שכבת עם כולן.
|
'זה הגנרל האחרון' הבטחת , 'אני סוגר איתו ואני פורש'. יופי,
הגנרל האחרון ואתה פורש. הנסיעה האחרונה ואתה פורש. החיסול
האחרון ואתה פורש. הזונה האחרונה ואתה פורש
|
אצלנו במושב שבת היא לא שבת אם הבנים לא משחקים כדורגל ביום
שישי אחה"צ לפני המקלחת ובית הכנסת. אמא נגנבה ממנו. "אין לו
רגל אבל הוא שלם", היא מודיעה לי: "מתוק ועגול כמו ספינז'
בחנוכה שיהיה לי בריא חמסה חמסה
|
(במשרד ,חוקר לבוש אזרחית יושב ליד שולחן כתיבה עובר על ניירות
ומסמכים פונה אל קצין המשטרה שלידו).
דיטר: "מה ידוע לנו עליו"?
קצין משטרה: "לא הרבה .רק שמו וולטר בנץ ושהוא הגיע ממינכן
.לאחרונה הוא נראה הרבה ב"קייזר "עם החבורה של פוקסי."
דיטר: "בדקתם עם
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
כעומק החזייה -
כך עומק
החדירה!
פרובוקטור. |
|
