|
מתעוררת במיטה ריקה, רועדת אולי מקור ואולי מהצמרמורת כשהיא
נזכרת באתמול בלילה.
מה קרה לתמימות שלה?
|
ההרגשה של אחרי.
ההרגשה שסוף סוף הבנת מה קורה.
סוף סוף הבנת שזהו. נגמר...
|
קפצתי את שלוש המדרגות שבכניסה ומיהרתי לחדר ההלבשה, קשרתי
במהירות את הנעליים, אספתי את שערי לקוקו גבוה ונכנסתי ברעש
לסטודיו, אלה, המורה הסתכלה עליי במעט כעס וחיוך, החזרתי חיוך
ונעמדתי במקומי בין הילה לרוני...
|
יצאנו מהמסיבה והשקט שהיה בחוץ השתלב בשלמות עם הטפטוף שהתגבר,
הרחובות היו רטובים מהגשם שירד כל היום ואני נכנסתי כמעט לכל
שלולית שעברנו לידה, הוא צחק "לא איכפת לך להירטב?" שאל בחיוך
"אני גם ככה רטובה אז למי איכפת עוד קצת מים?"
|
"תיקח אותי מפה"
"מפה לאן?" שאל,
"רחוק" לחשתי ,
"כמה רחוק?"
"חיפה, אילת, לא משנה, הכי רחוק שהגרוטאה הזאת תוכל להגיע".
|
לטעות זה אנושי...
להתחרט... ולהגיד שטעית זה אלוהי!
|
פעלתי כמו מכונה משומנת ביותר, בלי גמגומים ובלי טעויות.
שמעתי צעדים מתקרבים... לא יודעת איך אבל ידעתי שזה הוא, אולי
לפי גרירת הנעליים הגדולות או לפני קצב ההליכה. הלב שלי דפק
במהירות ונהיה לי קר. המכונה שעבדה מקודם בשלמות החלה חורקת
כמו הנדנדה שעליה ישבתי.
|
הספק הזה שיושב על הלב כמו אבן גדולה וכבדה... ובשביל מה ?
|
הוא ידע שאסור לו להישאר שם, אחרי הכל הוא רק עובד ואסור לו
בכלל להיכנס לבריכות בשעות שהמועדון פועל, אבל היה כל כך חם
בחוץ וחוץ מזה, מי כבר יראה אותו, הוא הסתכל ימינה ושמאלה
לראות אם אין בסביבה איזה מליאן או אחד מהעובדים הבוגרים וקפץ
קפיצת ראש לבריכה.
|
למה אתה חושב שזה עושה לי טוב?
לשמוע את השטויות והבדיחות שמצחיקות את כולם חוץ ממני או
להרגיש את היד שלך בטעות על שלי...
|
שבוע של אושר ואז נפילה חזקה מנשוא...
שבוע של אהבה ללא גבולות ואז מגיעה הרצפה...
|
|
|
בבמה אני כותב
רק בעיברית, כי
ככה אני יכול
להיות בטוח,
שפוטנציאל
הגניבה
האומנותית מסתכם
בשישה מליון
אנשים שמבינים
תשפה הזו, פלוס
מינוס מליון
שניים.
פקד צדי צרפתי,
מצטרף לצוות
הכותבים. |
|
