|
בעיירה קטנה מוליך הרוח את הקול וחלל האוויר מגיד דבר
ומכאן טבעי דבר ידיעת היישוב כולו על בואו
בלהט הדברים הייתי משתפת עצמי ברצינותה של השעה
ומקבלת את פניו. הרי שלי הם.
|
נשימתך הלוהטת ממלאה את כל החלל
אילו חתכוהו בסכין, היה דם נוטף ממנו
|
צרחת פתע הפעילה זרמי חיים
ראית כי טוב
מצלמך כדמותך
|
כל הלילה יכולתי להריח ריח תינוקות
חגיגה של כל החושים
|
משהו ממך מצאתי בכל אדם שפגשתי
|
אם ירגישו בי אנשי העיר יעשו אותי חומר
למלא בו את שממון חייהם
|
אני שומעת את הגירים על הלוח
גם אתה?
הרעש הישן של גיר
על לוח.
|
לא כל בגידה מעידה על חוסר אהבה
ולא כל נאמנות מעידה על קיומה
|
וההורים
ואלוהים
חבושי קסדות בורחים מתאונה.
|
לרגע שקעתי שוב בלבן לבן ההוא
נעליי כבר שקעו בזו אחר זו בביצת הרחוב האפלה
ארגז הכלים נשמט והפטיש הארור אבד בהילה המסנוורת
|
ובכל פעם
בכוח הסחף החוזר אל הים
לקחת ממני עוד
|
זהו הצל הדק המרפרף ואובד מדי רגע
בסתר השפתיים הרעננות הללו
|
בחטאים יש להבחין
על פי דין כוונה תחילה.
|
הוא מדבר אלי ואני שומעת את אמריו המקוטעים ומרגישה
את לבבו החם, הרותח בכל מילה לא ברורה, הולכת על ידו ויודעת
|
ואני מדברת באוזניו, בשעה שאין איש איתנו בחדר, על ייסורי נפש
מתלבטת שאין להכילם
|
|
|
אנשים פנו אלי
וטענו שיש
חוסר התאמה
כרונולוגי
בפרטים
הביוגרפיים
שפרסמתי.
האמת היא שאין
לי ביוגרפיה,
אני לא קיים,
אני זה בכלל
מישהו אחר
שמאוד מאוד
משעמם לו.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
