|
זה סיפורו של יובל נאור שנולד אי שם על הר הצופים,
בבירתנו הסוערת ירושלים, ב-7/11/84, כבן למשפחה טובה
ותרבותית, משם הוא עבר לרחובות, חממה משפחתית,
חברתית ולימודית זמנית בלבד, בטרם יצא אל העולם
הגדול, כשמה שמחזיק אותו שפוי זה חוש-ההומור המפותח
שלו, אך לרוע המזל גילה יובל שהחיים בישראל 2001 הם
יותר קשים, מורכבים ומתסכלים מכל מה שדמיין אי פעם
ולפיכך, כבוגר תואר שלישי במאטפורות, בזיוני שכל
ובפילסופיה בגרוש וכחבר במגמת הספרות-מוגבר בבית
ספרו ויוצר מיוסר ומתוסכל בזמנו החופשי, החליט
להתחיל כתוב שירי מחאה, סאטירה, נונסס ושאר ירקות
בין אם זה על עצמו או על החברה... האם כל היצירתיות
הזאת שווה משהו או שמא רק שווה לתחת? זאת רק הזמן
יגיד...
באמצע השבוע הגלקסי כל היקום נרעש, כששדרן "רשות הטלוויזיה
החללית" הופיע על המרקע הענקי והמרחף ואמר:
"ידיעהיי-טייק שהגיעה זה עתה- הרובוטרוריסטים הצליחו לפוצץ את
כוכב-
הלכת "מאדים"- מרכז החלל הבין-גלקטי, המסמל עבור רבים את מרכז
התפשטות המין האנושי ברחבי הי
|
תן לי עוד קצת זמן, תן לי קצת שפיות,
אבל אל תיתן לי עוד גילוי של טיפשות.
|
בדם ואש ותימרות עשן,
גופה מתמוססת, התוכן מרוקן,
ביד חזקה ובזרוע נטויה,
הפנים שלי פזור על הרצפה.
|
"הוא התקשר אלי", "היא אמרה", "ספרו לי אתמול",
כמה תירוצים לשמוע אני יכול?!
במקום לגמגם ולפטור אותי מיד,
תתנצלו, תעזרו- תנו לי יד!
|
ביום הדין הפרטי והמושלם,
כולם בתוך כלובים,
כולם על קולבים,
והשופט הוא עבדכם הנאמן.
|
אוטובוס ירוק, גן משחקים,
משחקים בפוליטיקה, משחקים בחיים,
קנה של רובה, התנחלות קיצונית,
כדי לצאת מכאן- צריך חללית!
|
כשאצא לשדה הקרב, חמוש באידיאלים ובעקרונות,
בעודי מוגן בשאיפות ובחלומות,
חרבי תיכשל, מגני ייפול-
כנגד כוח כל-יכול.
|
מורים, מורים, שיעור, הרצאה,
טבלאות, קווים- המורה, מה נשמע?
תלמידים, תלמידים, תלבושת אחידה,
מורתי, מה הסודות שאת מסתירה?
|
הליצן, המטורף, הפילוסוף והפרעוש-
מכנסים להם פגישה אצלי בראש,
"מתי נתחבא ומתי נחשף?",
מרוב מחשבות אני כבר מתעלף.
|
כי מה שבסטריאוטיפ כל כך ממכר,
שהוא מצחיק, פשוט, קליל ומפגר,
וחיש-מהר לא שולטים במילים-
הפרסים נעשים קמצנים ואנחנו לא מקמצים במילים.
|
כי הפה הוא השולט בחיי,
הפה מכתיב לי את אוהבי ושונאי,
לאחד לשוני תוציא מטפחת,
אך לאחר בנשמתו באכזריות היא קודחת.
|
החיים הם כמו ורד שנופל וקמל,
כמו נייר שמחכה לתורו להתקפל,
אנשים חיים להם בין גן-עדן לעזאזל,
כל מי שקם לשעת 0- רוצה לקלל.
|
תן לי עוד קצת זמן, תן לי קצת שפיות,
אבל אל תיתן לי עוד גילוי של טיפשות.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הבית התחיל
להיות קטן מידי
אז יצאתי החוצה
כדי לעבור דירה,
אישה אחת צרחה,
ומישהו תפס
אותי, ועד שלא
התחלתי לבכות
הוא לא עזב. כבר
חשבתי לחזור
חזרה, אבל הוא
שם אותי על
האישה והלך
תאמינו לי ככה
בדיוק זה היה. |
|
