|
מעגן רוסליר הינו המעגן המפורסם באזור אירלנד ואנגליה. מחוזם
של ספינות השייט והתובלה הטובות ביותר. אך בכל מקום בו מצויות
תרנגולות שמנות ומפוטמות, מסתובבים שועלים אשר מנסים לנעוץ את
ציפורניהם בבשר המשובח.
|
אין זו בושה להאמין באבירים בזמן הזה
בחשכת הליל אחד עלול להימצא
ישות אצילה ומהודרת, דוהרת על סוס לבן יפהפה
רואה סביב ומתבוננת בנעשה, לעיתים מבלי שלנו תתגלה
|
אין לדעת את אשר עתיד לקרות
ולא בידינו החותם לגורל הדורות
ראשית דרכנו במשעולי שדות וכרמים
טבועה על לוח לבב אמהות, מעניקות פרי החיים
לנו, כל שנותר הוא לאהוב עד אובדן חושים
|
מרחוק אני רואה את פלישתם של כוחות השחור
לשם חיסול כלל עדת העולם וגירושם של אנשי האור
חייבת להיבדל נשמה מן העדה ולהכות בהם מכת אש של גיבור
מכיוון שקץ היקום קרוב מתמיד - כה דיברו המנהיגים לאמור
תרבות האופל מתעצמת ומנהיגי עולם מתעקשים את פיהם לנצור
|
ידום לעד הירח החיוור למראה עצבות ברי הנשמות
דבר שגורם לסערת רגשות להתחולל בלב עטור הלהבות
יודע אדם צרת נפשו, חבוטה ונוקשה בגין כעס המחשבות
דע והפנם כי ליבך לא היה שחקן במשחק המוחות
הוא כשל באותו הרגע בו שעט אל מגרש הדמעות
|
יופייה מכה בי כברק, מכוסה כולה שברירי אור בוהקים
חומת לבי נפלה בעודה מאירה את שמי הליל האפלים
יללת התן מחרישה למראה לובנה מאלף החושים
דוגמתה לא אמצא, אין שנית לה - המדהימה בנשים
היא המתעלה ביופייה ובסומק לחייה על פני שדה ורדים
|
לאהוב פירושו לחלום בהקיץ
הפרק הטוב ביותר בסיפורו של כל בן אנוש
כאשר האהבה אינה שיגעון
אזי לא חווית אהבה אמיתית שנצפתה ממרום
|
לילה נפרש ממזרח למערב, ושקט שורר בכפר
רק צרצרים מצרצרים את שירם לאלתר
רוח יבשה ועדינה מלטפת את פנינו
בינות הענפים יושבים ומדברים על עברנו
|
נרקמת אווירה מתוחה, זורמת היא בעורקיי
עמוד אש כחול קורע את הרקיע לנגד עיניי
ירח גדול ובוהק מטיל את הילתו ומאיר את היער מעליי
משתקף הוא על נהר הפרא החולף במהירות על פניי
|
עיניי נשואות לעבר העתיד
שאלות צצות, אך תשובות - אין מי שיגיד
ואת אשר סוחף הזמן מעלה - לא ניתן להוריד
רק זאת אדע - מעגל זמנים שנפרץ, לא ניתן בשנית להניד
|
קול השופר הולך וחזק, סמטאות העיר רועדות
רץ ואוטם אוזניי למשמע קריאת הקרן המהדהדת בחוזקה
ידיי רפות ונשימתי נעתקה מראותיי, מראה כביר עתיד להתגלות
תגלית משתאים הנושאים עיניהם לרקיע, אחוזים חיל ורעדה
|
עיניים דומעות העידו על המתרחש
שבאישון לילה אחד וארור נגדעו עולמות שלמים
נעלמו כשהעד היחיד לנעשה היינו הגחל הלוחש
|
נגלית היא רק בערבי הלילות הקסומים
ערבי הלילות שבהם הירח מלא ובוהק מבין צמרות העצים
ראית ורד רענן גדל במקום בו גדלים צמחי בר יבשים?
תן דעתך לחוויה מן האגדות - עוד תפגוש במעשה פלאים!
|
לילה שחור משחור נפל על כוחותינו בפעם הזאת
ממול אני מבחין בחמש צלליות חשודות זזות
וייטקונגים ארורים, מוסווים לעצים, באו את פנינו לחלות
תיפרדו לשלום מנשמותיכם, מקוללים, כי עליהן אתם עומדים להזדכות
|
לא יאמן איך שעולם מלא יכול לשנות כיוון כהרף עין לצד אחר
בנעוריו מת מלך הרוקנרול כתוצאה מנטילת מנת יתר
גזענות וישויות בעלי חשיבות מרובה בחייו נרצחות. הדבר את רוחו
משבר
כאילו שלא די ביסודות השחור אשר מתעקשים את העולם לעטר
|
מתגלה הוא ממעל לפתע, והילתו זורחת ומאירה
טוב הדבר בעיניי, כיוון שכעת אולי תשתנה לה האווירה
יכול להיות, אבל עד מהרה התגלתה לעיניי האימה
לירח אור נוגה ואת צללית גווי אין הוא מטיל על האדמה
|
נראה הוא כאדם שחרב עליו עולמו
דחוי ועזוב, מתהלך לאור הירח החיוור מעודו
חושב עלייך, ועל מה שיכול היה להירקם לאורו
הלב התנפץ לרסיסים, רק הוא שמסר את נשמתו
|
אחיזתי באדמה נתערערה, וינועו אמות הספים
דמתה היא לאחת אשר את לבי ניפצה לרסיסים
מחזות העבר ננעצים כחרבות, את הגלדים לפתוח מנסים
היא ולא אחרת - מראה ניבט בעיניי, לא הותיר מקום לקסמים
|
אמת צרופה היא האהבה שבלב
ולעיתים משסעת את הנשמה עד סף כאב
האל שבמרומים חנן אותי במסע אחר האהובה
בין יערות ועמקים תר אנוכי בעקבות האחת והיחידה
|
אהבה ראשונה - אין קסומה ממנה
הנהרות הגדולים ביותר לא ישטפוה
בדממת הלילה, תמנע את מנוחת הנשמה
היא גמול החיים, וגמולה הוא הענקה
|
ארשת פנים עצובה, ודמעות זולגות מבעד לצוהר הנשמה.
הלב התנפץ לרסיסים בכאב אדיר, למראה הלהבה שאחזה בספר האהבה.
ביום אפל וסגריר, בו נעקרו שורשי החלומות לחיי הנצח והתקווה.
תורת האכזבה - הרי היא לפניך... כה קשה ומרה...
|
"בנימין זאב יטרף, בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל."
|
|
|
