|
"יושבת על כסא מול המחשב, וקוראת את המונולוג בפעם השלישית.
כבר מזמן שמת-לב שילדים דיגיטלים יודעים יותר על העולם האמיתי
"
|
איני פצצה מתקתקת,
אין שעון פועם, חגור
נפץ שלא יעמוד בטלטלה,
אין טלטלות.
|
החרדות שלי הן לא ממש,
גם הפחד הכורע בו נגעת
יכול להתמם, להחבא
|
עגבניות בדלי
אבני חן בצמר-גפן.
יד המכבסת מלבושי,
הוד והדר מולבנים; פנים
מאדימים, קמט
שוקל בכובד
ראש.
|
זו מן עצבות תמידית כזאת, מן אזור בתוכה שבולע את האור
שבדברים. שבהתנהלות הרגילה של היום-יום
|
הם חזרו מהסרט. נכנסו למטבח, אמא הסתכלה בכיור, אבא בדק את
השיש. אבא נגע בשיש ואמר שיש שמן. אמרתי שהשתמשתי בנייר סופג
אבל נגמר. אמא פתחה את הארון והצביעה מעלה, הנה גלילי הנייר
החדשים.
|
|
|
זכור! אם את
מעתיקה מחבר
שלך, את מעתיקה
מחברה של חבר
שלך, ומחבר של
חברה של חבר
שלך.
ואחד מהם יכול
להיות אהבל! |
|
