|
הייתה אוכלת יהלומי זכרון
ומחזיקה אותם בשיפולי ביטנה
קטפה פרחים בני חלוף.
שימרה אותם במליאלין
|
מכרסמת קליפות גברים
בשעת בין ערביים
פריק של הטבע
|
כמו לק חדיש ונוצץ
או אבק כוכבים
ותבוא
אליי ועליי
|
לבושה בדיי תחרים
שחורים, מחוררים
רצה בעלטה
לחיפוש הבשר
|
היא תקיא עלי
ותקרא לי בשמות כמו "מותק"
תירק עלי קליפות
גרעיניה השחורים
|
מצית אותך באיטיות
שואף לאט לריאות מלוא
את
|
ניסיתי לא לזוז
אסור לנשום כדי לא למות
|
הגזים: אויר
מפלחות בו, לוכדות
אטומי חמצן
עוטפות
|
לא מכוון
משיק לסביבה
חוצב ליבת הגרעין
מטביל חיציי לתוך מאפרה
יורה ניקוטין לחלל
רוחש לתגובה,
המגיעה.
|
אקח מטלית ואנגב את האבק מעליי
בריח ליזול אתפלש
אתקין תבניות של עש באוזניי
|
תאורת הגן השחור
צרצרים? עונת רבייה. חם.
|
כשאהיה גס ואנבל פי
אטלפן אלייך
|
כשתבואי נדהר, נרכב
כשתעלה השמש
כשנשלים מעגל
ואחר כך הדמעות ילכו
|
דמעותיי יחלחלו
פנימה לסדק
גדל לו שם קוץ
השופך החוצה
|
שוכב, מיטה
החמצן אוזל מבפנים
נדבק אל הקירות
מרגיש שחם בפנים
רוצה לעשות
מאוחר
האם יש טעם.
|
צורב את גרוני
בתהליך של זרימה
משקה חם וסמיך
מחליק מבין מעבה חליפותיי
ארכוס מעילי
|
כתמים קטנים
דהויים ומרוחים
|
בימים חמים אוסיף
און צונן שירווני.
|
היא מעבירה אצבע
בתנועה מעגלית
יושבת עם שמלת הנצנצים הכסופה
|
ישאלו אותי האם
המוות כדאי?
אני רוצה מוות לירי
|
הטמעתי שקיות כלורופסטידה
בעפעפייך התחתוניים
מוללתיך בין אצבעותיי
לכדי נפח
|
נימיי זוחלים תחת האדמה הרכה
רוחשים כאוגדה, נעים,זעים
רק בטל בוקר יעלו אל פי
ניזונים מפלנקטון וכמוסות אויר
מדודות במכסה
|
ניסיתי לכמוש לה
את הכנפיים
אבל רק צבע ירד לה, לפואטיקה
|
היא הקיאה מילים ואז
התאהבה בעצם המעשה
או ההגדרה.
|
לשבת לבד
במקום עמוס אנשים
עיר זרה
|
פועל זר וקטן
מילא את תעלות עיניי
בבטון קר
|
|
|
דמיינו לעצמכם
שיש מלחמה
מישהו אופטימי
מדריך דמיון
מונחה |
|
