יודוקוליס ליפשיט חי את חייו, ואין לו מושג למה הוא
חי אותם בכלל, ולמה הוא חי אותם בדרך שבה בחר לחיות
אותם.
יודוקוליס יודע שיש דברים שהיה מעדיף לעשות אחרת,
אבל הוא שמרן ועצלן מכדי לשנות את התנהגותו ואת
מנהגיו, אותם הוא חי מ 1984 בהשלמה חלקית.
מעולם אף אחד לא מצא בו משהו מיוחד מלבד אמא שלו. כך
לפחות הוא טוען.
אולי (ואף בטוח) שהוא נמצא כאן כדי שיהיה מי שימצא
אותו כמיוחד, למרות הפתטיות שבדבר.
למרות זאת, הוא לא מבקש רחמים, ואפילו לא
סולידריות.
רק צ'אנס.
