|
simian
פרץ בצרחות אל העולם, ומאז לא הפסיק לשתוק. הוריו
שעלו מטוסינביסקיאן היו קשי יום, אך לא היה יום בו
אמו הקריאה לו טולסטוי ודוסטויבסקי בעודה מנקה חדרי
מדרגות למחייתה. במקום, הוא סבל מהתעלמות קשה, ונהיה
אדיש לסביבתו הקרובה. סביבתו המרוחקת, עם זאת,
עניינה אותו. לכן הוא ברח מהבית בגיל 35, וגר שנים
רבות בתוך מכולת אשפה ליד סניף של "טיב טעם" בבאר
שבע.
גילה את הכתיבה בגיל מאוחר יחסית, ומאז גיל 50 החל
כותב סיסמאות קליטות על הקירות בשכונות השונות בבאר
שבע. לא עבר זמן רב והוא מצא את עצמו עצור, לאחר
ששוטר תפס אותו כותב "פושאי ביסלי לדין". מזועזע
משגיאות הכתיב הרבות, לימד אותו השוטר בזמנו הפנוי
דקדוק ואיות.
רמת הפשע בבאר שבע עלתה באופן מתמיד מאז.
הקליטה המהירה שלו אפשרה לו להוציא את שיר הביכורים
שלו כ 10 שנים מאוחר יותר, ומאז אין להפסיקו.
כישרונו אינו נטול בספק, וכך גם דרישתו האובססיבית
לתשומת לב.
לא אתכופף ואשבר
למרות שכולם משתנים
ואני מרגיש אותו דבר
|
אני לא מכיר אותך,
אבל ככה זה יהיה:
|
עדיף שתשכחי שכל
זה קרה בכלל
|
אהבה,
הפעם זה לא קשור אליך
|
רובי וויליאמס כתב על זה שיר
ואני לא מאמין שאני מזכיר אותו
אחרי שציטטתי כל כך הרבה אמנים
אבל אם יש מישהי, שמחזיקה אותי כאן, היא האחת
|
אני הולך וחושב
ודווקא על משהו חשוב
ופתאום הוא מתפרץ
|
הלילה,
האם אתה מנסה להתאהב מחדש?
|
תצא מהמיטה
יש שמיים בחלון
|
דירת חמישה חדרים
נטושה לחלוטין
ורק אני נמצא שם
אני והיא
|
פתאום אני מבין
שאני לבד
שאין אופציות
|
כשהלילה מגיע
והחושך עולה
בפנים יש קצת יותר אור
|
לא תמיד אתה מקבל את מה שאתה רוצה
אבל אם אתה מנסה,
לפעמים,
אתה עלול לקבל את מה שאתה צריך
|
תמונות של חיים שבורים
עוטפים אותי
|
היה כל כך טוב
הלב שלי דפק כשדיברת
|
מקשיב למוזיקה
שרק אני שומע
|
כמה ריבועים צריך
כדי לכסות את הרצפה
שיש אצלי בלב?
|
בואי נצא לסרט
בסמדר
הכל נשאר אותו
דבר
|
אז לא נתת לי
וכבר אחרי כמה שעות התקשרת
|
בכל פעם שאנחנו מדברים
אני מתעודד מחדש
בכל פעם שאנחנו נפגשים
עולה החיוך על פני
|
מסתכלת סביבי
מרחרחת
נתקלת בחברה ותיקה
ויודעת
|
אומרים לי,
שכשאני נכנס לחדר
הראשים של כולם
צריכים להסתובב
לרצות לצאת מהמקום
|
את חושבת שאת ממש שווה
והאמת היא ששוויון זה לא מספיק
|
חיים בחוסר תקווה,
במלחמה, בהרג
ורצח
|
אני אמנם לא דליה רביקוביץ'
וגם לא דוד אבידן
איני יאיר הורוביץ
או רטוש יונתן
|
תמיד יש צמתים בחיים, שבהם אפשר להמשיך כרגיל או לעשות משהו
אמיץ, משהו שידעת עמוק בלב שצריך לעשות, משהו משנה עולמות
והופך חיים.
|
יושב וחושב כל היום. המוח שלי עובד כמו משוגע. או אולי הוא לא
עובד בכלל. אי אפשר לדעת. אז אני כותב, וכותב וכותב ולפעמים
קורא. ממלא את הדף בשטויות. מצייר קצת. קריקטורות של עצמי או
אולי של אחרים ממלאים לי את השוליים. הגיע הזמן לעשות הפסקה...
|
|
|
Stop, it's the
police!
you are under a
dress!
-ג'וני נזכר
בחוויות ממשטרת
הטרנוויסטים. |
|
