|
בגיל שש ברח לראשונה מבית היתומים. בלי לחשוב רץ לקצה השכונה,
לחורשה שראה תמיד מהגג.
כשהוא שובר את ציפורניו, טיפס על עץ השקמה הגדול שענפיו הגיעו
עד הקרקע. העימות עם הילדים היה קשה והמכות שספג כאבו לו, אך
הפגיעה הכאיבה לו פחות מהסבל הנפשי וההשפלה, שלא יכול
|
איש הסוברו גר בחניון בכיכר
במכונית מרופטת, שנים כך הוא חי.
מדי פעם מוציא לסיבוב את רכבו,
אולי רק בשביל לעשות את צרכו.
|
אצורים הרגשות ולא מתפרצים,
כמו אוצר בלום בפנים נשמרים.
אהבה ושנאה וגם קנאה,
מוגנים בכספת בלי היתר יציאה.
|
חרגול מקפץ בדשא בפארק יהושע,
ואני בו צופה לשם שעשוע.
לפתע חתול מזנק אחריו
|
יושב על הפוך בעיניים טורף,
מזון לנשמה וללילה בודד.
|
בצל עץ היא עומדת, עינה מפלבלת,
קולה מתגרה ועל גבה נשכבת.
|
מתפנק לו סתם כך, הילד הרך,
מבקש מה שבא לו, הסבא נמרח...
|
הקופה כאן אינה ז'יטונים ספורים,
משחקים כאן תמיד בחיי אנשים.
|
כמו מגדלור הבוהק וקורץ במרחק,
מושכהו לצוף שבנרתיק נחבא,
|
שבע בערב, מביטה היא אליי כולה מרוכזת,
ממתינה ודרוכה לתנועה או לרמז.
"בואי" שח אני והיא מזנקת,
|
אין לי יכולת להבין רמזים,
רגיל אני יותר, במילים...
היא שוב לי רומזת
במבט כמו עוגבת,
|
|
|
אבא שלי
ערומקו.
פלא שיצאתי
ככה?
אפרוח ורוד,
מודע לעובדות. |
|
