|
אי דרכי הולכת
לאן תזדחל לה
אנא ישאוני רגלי
ולמה
|
בכי בכיתי
אל עצמי
ההולך אל מותו. מת מן זמן
|
אין טעם
תכלית - מתה ונגמרה
|
אין יום או ליל
אבואה בם אל טוב כלשהו
או
|
אין מקום הייתי
בו לילך
מטע זיתים, קוצים עתה,
דלוח האוויר
|
איפה הטחול שיגדל ויצמח וימלא את החלל
|
לשלוח אל לא
נודע פנימי. התוכל ביתך
לגבור על אימתה הפנימית?
|
איש היה
יוסף בוקאשווילי
איש טוב
עליו לא רוצים לכתוב
|
ומישהו מנשים כל הזמן
את גוש אבי,
על כך אדמעה...
|
עד עמסתי משא חיי
לכזב לעצמי
אף לזולתי
אושרי כביכול
|
ועוד ועוד שירים נלבבים נעים במרחבי הרשת
אוצו רוצו ילדים קראו את השורות
|
בוקר צח ענוגתי
עלזתי לקרוא שורות געגועייך
הלמות לבי פועמות פעום וחזור
|
עוצמת הפגיעה
בהלת האימה
מרתיעה אותי מלומר
|
ערבה לחיכי, לא תשכח ימיני,
אהבה שם המילה.
|
אין תכלית
מיציתי עצמי. חלפה אהבתי
כי מיציתי.
|
חודש קייצי אחד הביל, אדי לחות המוות,
אחרי כשש שנים של מוות
איטי.
|
נהייתי בן יובל
עוד רגע קט.
פעם הייתי בן פחות מעשרים
ואמרתי שאתאבד עד גיל עשרים.
|
לא היייתי אף פעם
איני גם עתה
לא קיים עוד
|
נעזבתי עזוב
עירום ועריה
זו הדחייה
|
הו הו
מה יהיה איך אבכה
מאום לא בא
דבר לא הגיע
|
נעלבה עד עמקי
חללה הפנימי
גם תא המטען נמלא
מאום
|
מתי הבן של אבא שלי
גם ימות
|
עגום. ישבתי בדד
עירום ועריה
אחרי שנים
שלא הייתי עירום ועריה.
|
האעמוד עירום וערייה
חסר כסות
אין מחסות
אין ממשות?
|
שלום בני החמוד
השכמתי עת הפציעה החמה
ושלחה קרן אור אל מיטתי
|
או בני בני
כל יום שלח לי
לשכפל עמודי לימודי השכלתך הרופפת
החבוטה אלי נוסחאות עגומות
|
זה היה כ"כ מעניין ומרתק נמרודי
פשוט ספר מעולה, הייתה טעות בעמ' 56 אז תיקנתיה
|
אימי אימי מדוע זה
את זה
לא לימדתני
|
כתבתי עוד שיר
עודשיר
זה לברוח
מלהתמודד עם ריקנותי
|
חשתי עוצם כאב
הבדידות דוקר מבפנים
אין עם מי לשוח את עוצם הכאב
הנלוז
|
תמיד עירום ועריה
חשוף בודד
מול יקומי
אהי
|
היהיה מי יקרא אי
אז אי פעם
והיאך יתחבר אם
או יותירני בבדידותי
|
האימה אכלה את
האהבה, חרדה הביסה את התשוקה, נעלמה לה
ערגה תחת משק זועף
|
הלכתי בדד
בגיא צלמוות
איש לא בא
לתמוך
|
איכה נותרתי כה בדד
סב סביבותיי
אין מי שולח לי
גבבת אותיותיו.
|
מתוך האפלה הפנימית
מבצבצת פתע מתוכנן וידוע ממקודם
קרן אור של
צלצול:
|
צר לי
צפוף
אין מילים
לומר
|
רוע הבדידות
מעיק לב קודח
צר לי המקום
מלהכיל התפוצצותו
|
אדם בודד הולך במדבר
מושך אחריו בנזם גמל המדבר
הוא ספינת המדבר.
|
בכיתי ימים קדמונים
הקמים לכלותני
|
ואחר הלכה נפשי ובכתה במסתריה
כי ידעה שאינה אוהבת
אשר נשקה
|
אין שליט לדמיון החולני שלי
קראתי
למה
לשיר הזה
אהובה חשוכה
|
מרחוק ירמזו לי אורותיה
לטוב ולטוב
מקרוב עת אקרבה ינצנצו רגע
יכבו בשני
|
הלוא אזי ידעו כל יושבי תבל
המעוניינים בכל אופן לדעת
כי אין חרטה ונשארו ייסורים
|
אין דפים חדשים. כי מי
יעז לפתוח אותם בעוד עין
צופיה אליו לומר לו
הלא אתמול את ההפך
טענת בגאוות ביטחון שחצנית כה.
|
וזרקתי כי
טעיתי בזיהוי
שלום
|
נהמתי אל עצמי
את נאום הגבר אשר לי
המשתולל בלילותיו הטרופים
תחת שמיכת פוך
|
פעם הייתי שר היום איני צריך עוד
כי פעם שאלתי
האעמוד עירום ועריה
בלי כסות חסר
|
אל אמור אין מזמור
ראה את הפרח בפריחתו ובפריחת ציצו
ואין דבר המלא על גדותיו
רואה הינך הגלגל החוזר וסובב ואינו מסתובב
|
אם אתה כבר מדבר על שירים
אולי אז תשיר לנו עתה שיר קטן על
שלשום
בערב של שלשום
|
עד שהכול נהפך לריק אחד גדול נגרר נסחב
נעלם
מת
עד שהכול מת.
|
העמוד קיים
שירתי מתבדרת לה ברוח
הרשת -
אני קיים
|
אופל תחתיתו שם כה נדמה לי
קפצתי
אתה אוסף מילים
אתה אוסף אותן
נא אסוף גם אותי
|
ואני צרותי האישיות אשר אינן צרותי
מה לה אשיחן;
רכן
עלי כובד משקלו
|
ואני אירה בך
ואת תירי בי
ושנינו מעלה מעלה
כרכב אישו
של אליה הנביא
|
ואמרתים אני הוא הבודד
לנצח יחפש האדם צידקת עצמו
ולמה
אני חוגג אותך הבדידות
|
בדד, האעמוד
עירום ועריה
חסר כסות
אין מחסות זה שירי המתנגן חזור
שאלתי המקשה
מני יומי הראשון עדי מן סתם זה האחרון
שלי עלי זו אדמה מגעלת
דם ניחוח חציר קיא
זו
|
קראתי על איזשהו מו"ל
שרוצה להוציא לאור כתבי יד של
משוררי מגירות למיניהם
הנבושים ואינם יודעים איך להוציא בושתם לאור
|
בן רעב אתה כי אכלת אך לחם וזיתים
והנה העשירים אוכלים קוויאר ודבש
|
גם כאשר אתה
מתגלגל בגוגל
גלגל וגלגל עצמך למקומות
אחרים בתקופות
אחרות
|
גם שיר כישלון
אפשר לשיר עם רוח גאווה
על האדם ושל האדם
עת תביט החוצה ממך מין הכישלון
|
הייתי מלא געגוע
געגוע הציף אותי
ילדה אחת בחוץ מרטיטה נשמתי
כל עת תחוג לי
צלצול
|
קובעים את השעון, היא נמוגה, אינה
קול של מזכירה אלקטרונית טופח לך
בפרצוף את נקישת דלת הדחייה.
|
ואז פתע שארך וארך
שעות של יסורי חיבוטי גלגולי נפשי
בדמע של גשם, לחלוחית על לחי
|
אחותה אף היא נשמעת הייתה מוזר כי מודאגת
אהבתי ואוהב נערה אשר נעלמה מביתה
|
זו צוואתי:
גדל אחי את הפרחים בדרך
לדמשק בדרך לקהיר.
הם נחמתי הם כפרתי
|
עמוד חמש שבעים ושתיים מאות של שירי זה בספר השירים שלי
מכיל מה?
רק את מספרו הוא מכיל, ואת אלוהינו ממעל.
ממעל אל המתחת
|
הא, שיר דמיון
לך לך משורות כחול של דמיון
ים מסעיר גליו בדמיון
מח אנוש של דמיון
|
דקות עוברות
דקה ועוד דקה
האמרה לעצמי רעה היא נפשי
|
"הו, העלם, אהבתיך כמלך שלי
אך אני מי אני לא עוד בתולה, אחי"
|
יהי כי כה אמר הנביא מפאתי הבמה
החשמלית באורות מוצפת זוהר זוהר ולא
עוד עליון, ואמר: יהי לאשר
יהי אשר
|
אי אפשר לקרוא למכבי אש
שיבואו וינשפו קצת על האש
שהדליק אותה היאוש שהנציחו החידלון
|
אתה חושב כמו שוב אין
שיר על דברים אחרים ותמיד כמו אשר
יכתוב תמיד השכיר זונת עטו
האם את זוכרת את העולם של אז יכתוב זונת עטו
|
היו לי חברים משונים
כל פריטי הטבע השונים
|
איך להרהר ביום הולדת
על תוחלת
על דברים שביום צער
על כי אין מחר
|
הייתי איש משיח
לבוש עטוי
שחור
שחורים היו הימים
|
ואחר כך קם הילד ותמיהה בשאלתו :
מלאך מלאכי לאן לאן אתה לוקח אותי?
אז יקום המלאך
עליו לכלותו עוד יותר
|
לך לך להמר
על גורלך
עתידך -
תהמר אם תיהרג בתאונת דרכים
|
יום הולך ויום בא, דפים מין הלוח נתלשים
אך לנבא העתיד של הימים הבאים לא עוד צריך נביא
לא עוד נביא צריך
|
בעופפו את שירו על הצוף הפרפר
וכנפיו מפזזות ברטט קור חום
ואידך זיל גמור
|
והצד השני של התסיסה חיובי -
במטרתו.
|
וינצחו אזי בני דג
את בני אנוש
זו מהפיכת הדגים
עלי הנואשים
|
ומה אכתובה?
ואני הוא שאיננו
ואני הוא שנדכא מהנדכאים
|
וכך הרווחתי את שניהם וגם העסקתי את עצמי
וזה מה שהרופא אמר לי תמיד לעשות
|
ואין תוחלת, ופרצה בבכי, ואני לב חם
ששונא עכשיו גם את עצמו על שהסכים לוותר,
לדחות, להקים ועדה לעוון מחדש כמעט כמו בממשלה הזאת.
וכל פעם אותו סיפור מחדש. אין חדש
|
הייתי כמה
רועדת בטני עולה
יורדת
|
וכך כל שנה כל הזמן אני
חייל בחופשה
|
ותמצאנו לא פתע
המלחמה
החמישית.
ואחריה כבר היינו מתים
|
ושוב חלפו שנים
ערגת אוהב לא מומשה
עשן אופף אצבעות ניקוטין
דמעתי הרגתי ערגתי
חזרתי אל
עצמי
|
לפעמים אני אומר ודובר לעצמי
אחר כך אני משתיק את עצמי
פן ישמע עצמי
|
עד אומר כנגדם
אילו השורות השבורות יבטאו ליבי השבור
וההוא שבור גם יען שבירותן האילו
|
מנגינה ערבית פוזמה, קרנות
הסמטה הוריקו מבושתם
על ששמעו; מה
שלא נצרכו לו
|
אתה אהבת חיי אך אני כבר אחרת
אתה עוד עורג
|
עד כי טעית
לומר די
לאתמול
|
עד מצער אתה יושב
וכותב מילותיך.
הסתכלות אל תסכוליך תאמר לך בודאי
|
עוד יום חדש בא
שם פעמיו אלינו
לומר לנו
בוקר
|
מי יכיר בי אני לא קיים
תופעתי ביקום לא ברוכה
הייתי אך חלום יחסי
של סיוט עכשווי
|
צלצלה לא התקשרה
יצרה קשר
או אז
חזור נעלמה לו
עורג הורג עצמו ילד טוב התגעגע
|
וענה לי המלאך
פנה לך אל השלום רע ולך לך לשלום
והלכתי
לחפש מתוך מצוקת ימים הווים
ימים חדשים עלומים חדשים
|
יש הרבה שירים לקרוא ליום חדש
גם לא חייבים אותם
לקרוא
כמו גם לא חייבים אותם לכתוב
|
כאילו
עוד משהו שקורה זה
שכשאני ( איזו מילה ארוכה עם אותיות מקדימות
ארוכות כל כך ) משתעמם אז
|
מילים חוזרות על עצמן
נותרות ביומן
אפרורי על גבי חול
ים ילחכו גליו את
|
איש כמו בעל חזון
הייתי פוסע משעולי
חיים של אחרים
|
יראוני אלפי רבבות הדרכים
לא אדעה אנה אפנה
רק אדעה
לא בדרך הישר כי שם הכזב
|
לא בושה היא ולא כלה
ושלמה, כי אם
מבוכת נמלת נשיקות פיה
האוהב - אשר טורף
שפתותיי.
|
אני כותב שיר
ואני כמו שוכח עצמי כמו
וכך חושב עלייך ר' לא שלי
אשר הייתי רוצה שתהיי שלי כמו
|
לא ים ומשבריון
לא חול ורסיסיו
לא שמיים וכוכביו
לא שמש וירחיו
|
בעצבות
נפערים השמים רואה אני
|
לו לבי דימם אותי
אל הסוף
לו לבי המדקר חזי
המיתני
|
לחפש יפהפיית חייך
בחלומותיך
האם באמת זה אפשרי שלפעמים חלומות מתגשמים?
הייתי רוצה שכל חלומותיי , גם חלומות
הזוועה שלי, יתגשמו
כך :
|
להשאיר עבר ורישומים
להוסיף ימי הוות הווה
עד חישוקי עתיד מתגלגלים
הכל לארכיאולוג הימים הבאים מתי
|
ללכת בודד תועה
ולערער כל יסודות ואשיות
חיים עולמיים
|
הייתי הולך למוסד הסגור
לו אך היו נותנים לי להיכנס
אך הקוסם אסר עליי לילך לשם
|
אחרי לכתי
יבוא דור חדש
שיחזור על משגי אבותיו
ובניו יאכלו שנית כגלגל חוזר את הבוסר
הידוע של התסכול העולמי...
|
והיא השאלה הילדותית והטיפשית ביותר בעולמם של המבוגרים
האטומים
למה
|
לא קראוני למילואים בגדה
הצפונית בלבנון אלא שנית
אקרע ממך ילדתי שלי בארצי.
|
הכמה שבי אל המחר
הומה הבריאות
כוליות כל חי
חי
|
לצייר משולשים אסר עליי האיש עם החלוק הלבן
בלקחו באלימות העיפרון מבין אצבעותיי
הלעוסות.
למה, שאלתיו, למה אסור לצייר משולשים?
|
ורץ מאסוציאציה חופשית אחת לשניה
מכל קקה שלו לציצי של אימו
ולפיפי הבא בתור.
(גם כן לא בתור לאוטובוס).
|
מה אשר תחפץ אתה בו
מן הסתם לא אחפץ אנוכי בו.
|
נבוך
כי אין מוצא
למי לעזור
ואני איני
|
בעת אנמיה תקופתית
ממושכת אנטי יצירתית
נטלתי עטי
ניסיתי שרבט בו עתידי
|
ואפילו ציור האותיות מנוכר לך עתה
עד כדי כך שלא תוכל לכתוב
בו על ניכור
אמיתי?
|
אדמע לי כל יום
מי תקיץ לנשקני
נשיקת החלום
אהי אז נסיכת המדבר
|
באמצע הדרך לא ידעתי אנה אפנה
המשכתי ישר.
אין חדווה בדרך האמצע.
נהייתי מת משעמום.
|
סרבן גיוס לסרב לגיוס
מי אל ויקחהו אל בור
להוריד לשאול
מין מין
|
זאת אומרת שאני יושב כל היום וכותב עברית מצחיקה
עם שגיאות מרוב שעמום
|
אך החירות היא באפילת הלא ידוע אשר
ככל האדם אהי
נרתע מלקפוץ עדיה
ולשכוח את הכל ולרמסו
|
עד תוגת
הכשלון הנני, ראי הרואה את עצמו
חזיון הוא חוזה
|
רציתי כל כך
אז
להנמיך העמוד עליו
תליתי את עצמי
להתמזג עם דם
|
לו הייתי אמא הייתי מניקה אותה ורוחצת אותה כל הזמן
או אותו אולי
עוד כחודש ימים אני אהפוך
האם זו הפסקה של כל רצף
|
לא שייקחו לי את העט
כי היא לי האת
בזו העת
על איך שיגלתיה
יסופר בישראל ועל תולדות
|
על איש אחד שר שירי הנוגה המשורר המתדמה
באומרו:
אני איש אחד ואין לי חברים
|
אזי מה נשתנה
האהבה היא נצחית
הייתי בודד כל הימים
זו משמעות האהבה
|
שנינו יודעים כי האנייה שטבעה לא תינצל לעולם.
ההייתי מציל?
טבעתי
אף
איש לא
כאן
|
עצבות בי.
אוחזת. לופתת אותי. צואר חונקת עד
עפר.
|
אני אוהב העלמה
ששדיה כעין התפוח ועיניה שקדים
וגופה ניחוח אביב גם בשרב קיץ מצחין
|
ערגתי
הלא ממומשת
ההורגת אותי כליל
ביסורי המענגים
|
עת השחר יאיר
אהי כצפריר
עלי עין:
מקיץ קמעא לא ער
|
כמו שיר מתרונן בלב
נבעה אכזבתי כמעיין שופע
היאך אפשר להפשיט פונקציה העלמה
|
וכך היה יוצא לי מין ציור מילולי
לבתי הענוגה
כי אין לי תוכנת ציור לא מילולי
מנחת שלווה
|
ועכשיו טוב
כי כשהיא בעולם הבא אינה כבר להווה
שקיים כאן. ואני אוהב אותה ואף אחד לא יוכל
להתחלק עימי כי רק אני הוא שהרגתיה מאהבתו
|
די! חדלו מין השורה הנבערת
אינה מובנת להוציא זה שהחליט
מה החליט? החליט שכך צריך
צריך עטי
עטי ללכת בנבוכי שורות מבוכי השורות
לילך שם ולטעות עם מילים
|
זה נורא משמח את האבא והאמא שהילד
שלהם, הפרי הראשון שהבשיל אחרי
שהלכו יחדיו להרבה סרטים
מתחיל לראות. כמו שאולי את יהודה עמיחי זה מרגש
|
רק ציץ קטן של פרח ורוד
רק ענף בודד של ערער זולג
יענגו נשמתי הדוויה
|
וייבהל. ואבהל. וייבהל.
וימות עמי.
ויגווע העולם. וחזיתי בו ונבהלתי...
הגהינום הקטן של הגהינום הגדול...
|
בנשיקותיי
עורך זך לי כשיר ערגה
מתענג.
אהבתיך עד בושתי לומר.
המשכתי...
|
כבר יבשו מעיינות (אומרים מעיינות כי מעיין אחד לא יספיק)
של שירי המוזה השכוחה שלי
אז נזכרתי שעוד לא כתבתי
את שיר ארגמן
|
עד להיטמן
בעפרה של אמא
אדמה
|
רטט לבי
את חומי העביר לך
בוקר אור
ילדתי
של תקוות המחר
|
אחר כך גם המישהי חזרה
בלי גרביים
שאף פעם לא היו מסריחים
אבל עם עצמה
|
כיצד להבין דמים נשפכים
ניגרים על סינרי אמהות
שהפסיקו להניק?
ורק הקברים חשופים
|
תחת מטר אש אויב צולבת
שתי וערב שר את שירת העצבות אשר
לו האומרת
הייתה לי אשת חיים וחיק
|
אזי כמו עושים עימם שכר מצווה
גמול להם אזי שכר מצווה
זו המצווה:
לילה עם חצות ושעות קטנות
|
היום אני כותב שירים
מחר אתה חושף בקברים
עצמותיו של דהיום כותב השירים
|
שדברי הם הגיגי אור קורץ באופל
וקורץ
וכבה.
|
אמרה לי
שאינה היא
ההיא חיפשתיה
|
ואחותו הסוסה או אשתו היא הייתה
עומדת מעט מאחוריו וצופה במעש
באין מעש
|
והנה כה כתבתי
להם
את תולדות בקשתם.
|
תולעת זחוחה הייתי
שנים לא הסתכלתי על עצמי
נינוח
|
כשאני תורן במחלקה הכירורגית אין
הרבה מה לעשות, וכשאין הרבה מה לעשות ואני
כבר עייף מלקרוא ספרות
אני יושב וכותב את שאני עייף מלקרוא
ספרות אני עייף מלקרוא
|
זהו חדר הרופאים בעת תורנות
במחלקה פנימית; עת יחפוץ לבבי
ליטול רגלי אל אופניים אלי חופש אשר
בחוץ.
|
אהבתיך
מילה אחת זו קרא
והמר לו
לבו לו.
הלך תלה עצמו אחר ששנית קרא.
|
עוד מעט אני מסיים
הסיפור עם המבנה הברור - נזיר, בועות
סבון, באר יעקב, ארייה, בועות סבון, נזיר-
עם כובע, ומכנסיים קצרים
|
|
|
אם אומרים
לתאילנדי סאמסם
הוא יכין גז
מדמיע ממזלג
ודבק מגע!
אם לא,
מקליטים פרקים
של קרוקודיל
דאנדי! |
|
