|
 
טוב חברים, אחרי שהבנתם שהיא מטורפת על "היצירות
הראשונות" שלה, ואחרי שחיטטם לה בנשמה "היכן הצלקת"
החלה יונית לפזול קצת הצידה, כלומר, שטה לה
בדימיונותיה - זו יונית קצת מציאותית, קצת חלומית,
קצת דימיונית.
ואז היא רואה אותה שוב, כל כך מכוערת, הצלקת הזו, שהשאיר לה,
צלקת שבגללה היא משלמת מחיר כבד בחייה, הם רוצים אותה, אוהבים,
רוצים לגעת, גם היא רוצה אבל אז היא נעצרת, כמו ילדה שנחבאת אל
הכלים, היא מתרחקת, לא עכשיו היא אומרת, עד כאן.
|
התיישבתי על הכסא שהונח מולך, מהצד השני של שולחנך, ביקשת
שאסתכל לך בעיניים, אך לא יכולתי, הייתי מטונפת מדם ומריח שתן
בבגדי שברח לי תוך האלימות של בעלי כלפי, התביישתי להביט לך
בעיניים.
|
בבית לוינשטיין על מיטה רכה, שוכבת לה שם ילדה, ילדה קטנה בת
תשע, היא שם, לא בגלל שהיא פגועה פיזית, אלא משום שהיא פגועה
נפשית, שם בבית הספר בו כנראה יש גם מנהלת מזן נדיר, דאגה
להטיש אותה נפשית, דאגה לפגוע בה מוראלית, ועכשיו היא שם, בבית
לוינשטיין.
|
אבא, תבטיח לי שלא תתן לאמא גט, אל תחתום אבא, אל תחתום, תעמיד
פנים אבא ששכחת את העט איתו חותמים, זוכר אבא? זה העט שקיבלת
ממני מתנה ליום הולדתך והבטחת לי שרק איתו תחתום על הסכמים,
אבא בשבילי, למעני, אל תחתום אבא.
|
|
|
ראש ממשלה זה לא
קיר.
יגאל עמיר,
במהלך אימון ירי
באמפי של כלא
ב"ש |
|
