|
Jonathan
 
תהנו ותגיבו
חיכיתי שיבואו לגרד אותה ואיש לא בא. חיכיתי שיבואו עם השפכטל
אבל שום מכונית לא עצרה, וכל מכונית שעברה דחסה את גרגירי הבשר
עמוק יותר לתוך האספלט.
|
בפעם הראשונה שהפחד השתלט עליי איבדתי את אורי, קשה לי לנשום
קשה לי לנשום, ושיפסיקו כבר כל המסוקים המזדיינים האלה לטוס
מעל הראש שלי, שיעופו מכאן שייתנו קצת שקט, איך אפשר לירות על
האויב ככה, איך אפשר לראות את האויב ככה.
|
ואני על הגיטרה
את עומדת מקשיבה
כאן פורט על מיתרים
הם צלילינו האחרונים, שוב לא נדע האהבה
|
לידיים שלך היו רגשות
לפעמים מכאיבות לפעמים אוהבות
כי תמיד ידעתי אבא
שחום זה הרבה
וידעת שתמיד אחזור
גם עם הפנס בכל השחור
|
ולחדר ברגליים יחפות, נכנסתי
קפוא היה שם
הרגשה של לבד
הרגשה שאין עוד אף אחד
אז התקפלתי בצד.
אתמול בכיתי
אל תשאלי אותי איך
כנראה שהתרחקתי ממך
שמרתי די הרבה בלב
הדמעות זלגו
ולא היה כאב.
|
הוא נתן לך כנפיים,
לעוף למרחק.
העניק לך עיניים,
עם רגש חזק.
והוא רוצה שתדעי שהוא לא ייתן לך ליפול.
הוא לא ייתן לך לסבול.
|
יום אחד מאיר חזר לי עצבני, ככה עם הרבה אדום בעיניים שלו.
בעיניים שלי, אף פעם לא ראיתי את מאיר ככה. יש זה הוריד לי שתי
שטוזות ואמר לי, יאללה שרית כפרה רדי על ארבע, עכשיו אני אסור
לי להתלונן, ככה זה אצלנו החרדים...
|
תמיד אני ירצה לשמוע את קולך, תמיד לראות אותך מחליפה בגדים.
תמיד עומדת ליד המטבח, תמיד לא מוציאה את הכלים מהמדיח בזמן,
כי אני שם בשבילך.
תמיד נחנקת מהסיגריות שלי, תמיד מקשיבה למה שיש לי לומר.
ואני, תמיד אני רוצה לבכות, כשאת נרדמת לידי, תוך כדי שאני
מספר
|
כולם אומרים לי שאני בובה. בובה עולה 20 שקל, השדיים עלו לי 20
אלף, את האף קניתי במבצע. לא מושלמת, בנויה היטב, זה מה שאני,
בנויה היטב.
|
|
|
להיות חולה זה
כמו למות רק
טיפה פחות. |
|
