|
 167162499
נישארתי עכשיו לבד בעולם מלבדך ורד, את היית הדבר השפוי ביותר
בחיי ועכשיו נישארתי לבד. זוכרת את הברית שכרתנו בהלוויה של
אבא? את היית בת חצי שנה ואני בן 11 הבטחנו שתמיד נישאר ביחד
תמיד! ואני הרסתי הכל, אני נישבע שלא ראיתי את המשאית!!!
|
בהתחלה אהבתי אותך כמו שאוהבים מורה ,אהבה שמההתחלה אתה מבין
שאתה לא תוכל להגשים אותה.
אני מפחדת לספר לך. לספר ולאבד אותך
|
תמיד הסתכלתי על שגיא ואמא. היה בינהם איזה קשר מיוחד. אמא
תמיד אהבה את שגיא יותר מימני ולא קינאתי ולא כעסתי אלא פשוט
הבנתי את זה. לאמא ושיגא הייתה שפה משותפת כזאת והם תמיד יכלו
לדעת מה השני מרגיש.
|
איי שם במרומים יושבים להם אנשים במפעל החיים, אותם אנשים
אחראים על חיינו. הם יושבים שם למעלה ושומרים על חוטי החיים
מפני אלים רעים. לכל אנוש חוט משלו ולכל אישה חוט משלה. כל איש
שם למעלה צריך לשמור על שתי חוטים לפחות, אנשים חזקים וחכמים
שומרים על 5 לפחות אבל
|
"זה לא פייר!!!" צעקתי לעבר הרופא, לא יתכן שאיבדתי את התינוק!
"הוא חי בתוכי אני מרגישה את זה!" צעקתי לעברו. אבל דוקטור
קליימן הסתכל עליי במבט עצוב ואמר "לא חמודה, זה נכון התינוקת
שלך מתה בתוכך" "תינוקת?... הייתה לי תינוקת? לא..." לא יכולתי
להאמין.
|
רנל'ה הייתה הילדה הכי יפה בגן. היא באה אלינו באמצע השנה לא
בהתחלה עם כולם. בגלל זה לא יכולתי לשבת לידה בשעת הציור, כל
הבנות רצו לשבת לידה תמיד. פעם אחת בריכוז רנל'ה הלכה לשטוף
ידיים. כשהיא חזרה לא היו מקומות פנויים. היא הלכה לגל, שישב
לידי. ואמרה לו "אתה
|
"אתם לא תצליחו", היא צועקת לצללים.
"אני אנצח אתכם בסוף", זעקה אחרונה.
"את מבוקשכם לא תשיגו" היא לוחשת לחלל,
והמילים שלה עפות ברוח הקרירה.
|
לצלול
עמוק עמוק
אל התחתית
|
השמחה ממלאת אותי
ולא עוזבת
והאהבה מיפה אותי
ולא ניגמרת
|
מבטך יכל להפסיק את הגשם
לגרם לפרחים לפרוח
לניצן לבצבץ
ולי לחייך
|
שונאת את התלות
את העייפות הבלתי פוסקת
שונאת את הצורך בכדור קטן של אושר
בתוך גלולה לבנה ועגולה נמצאת התקווה שלי
שלי!
|
אני יכולה לשבת שעות על גבי שעות
ולכתוב את כל מה שאני שונאת
יש כל כך הרבה
|
נולדים לבד, חיים לבד ומתים לבד.
כך הם החיים.
אבל הם לא אמורים להיות ככה,
לא באמת!
|
מבטיח לאהוב אותי תמיד
בכל מצב
בכל מראה
בכל מצב רוח
בכל פוזה
בכל בגד
|
עוד קלוריה ועוד אחת, לספור תמיד לספור
תמיד לחשב כמה אכלתי וכמה עוד אני יכולה לאכול
|
עליתי במדרגות הבית... הכל היה מוכר לי
הסדק שבקיר.
המדרגה החורקת.
הטינופת שגודלת לה על הקיר,
החלון הסדוק, והרוח הקפואה שמנשבת בין הסדקים
הרגשתי איך הנה אני חוזרת אחורה חמש שנים של טיפול.
|
ראיתי את גדי מחייך ושולח לאימא שלו נשיקה מתוך האוטו, כבר
הפסקתי לקרא לו "גדי" אני קוראת לו "גידי" כמו אח קטן שלא היה
לי מעולם, גידי שלי. כבר כה זמן אני יושבת כאן? שנה, שנתיים?
כבר הפסקתי לספור, גידי כבר גדול. הוא וענת החברה הקודמת שלו
ניפרדו כבר. גם שלי
|
פעם לפני הרבה הרבה שנים לכל איש היו ארבע רגליים ושני לבבות
|
כשלהבת הנר נידלקת היא קטנה ודקיקה.
אט אט היא מתגברת
לאחר כמה זמן היא נהפכת לשלהבה גדולה היכולה להאיר חדר.
|
תודה על כך שהיום אנו מסוגלים לנשום אוויר נקי.
אוויר צלול של חרות.
אוויר מלא בחלומות חדשות.
אוויר מלא בהתחלות חדשות.
|
|
|
למה סלוגן חייב
להיות מתוחכם?
למה רק
למתוחכמים
מותר?
גזענים! |
|
