|
"כשאתה משתעל כל העולם משתעל איתך, כשאתה מפליץ
אתה נשאר לבד"
טרבור גריפית'.
שלושה ימים אחרי שכל העניין נגמר
החלטתי לבדוק מחדש מה אני חושב על כל מה שקרה, ולנסות לארגן את
כל הרשמים שהתעופפו לי בראש, מתנגשים אחד בשני, עד שכמו לא
הבנתי כלום, אפילו את הדברים שלא קשורים בכלל לעניין.
|
הכל עלה
אחי, איפה אתה?
דיבורים זרים ברקע
קפוא מול שידורים חוזרים
|
לא פעם תנסה לשקר דרכך באחרים
לגלף מסלול ראוי אל מול עיניים עסוקות
וכשתחליף מבט תרעיד את האדמה
הנה היטשטשה הדרך חרב כל הבניין
|
נוסע אל הלילה
דרך השמשה,
אני זוכר רק
שברירים של שניות,
|
בין חושך לחול
במקום בו אני יכול לעצור
קו קטעים מטושטש
על כביש שחוק שנשכח
|
ורק כאב הראש
מזכיר חצי סיבוב
בגידה שלמה
חיוך בהמשכים
|
המקום רקוב
וגם הזמן קצת מקולקל
אני גבולי מקביל להרגשה כפולה
מחפש בדרך לא דרך לא סלולה
|
זכרונות דהויים
הכל שוב מתחיל מהסוף
הפנים רדומות
המילים בורחות לי מהפה
|
אני שוב בנסיעות
ערפל על הדרכים
כבר אין מקום לטעויות
חול רטוב זה לא סימן לאלוהים
|
אני לא רואה חושב שדי מספיק
עם כל הבא ליד
ראיתי שחשבת בי
שהייתי מטומטם הלכתי ונפלתי
|
אני שוב מסתגר
הלילה קר
זה לא אני
מהצד השני של הדלת
תהיות מחפשות נדבה
|
היום בערב אני אשנה הכל
טוב או רע זה זיכרון קצר
לעמוד בצד כמעט ולא לחשוב
מטרה פשוטה אני אצליח לפספס
|
מפלסים של מנוחה
ראשון משמאל נפל
מהמר על בדלי שניות
עייפות החומר
מתבטאת גם בקרקע
|
למרות כל מה שנראה
אין דבר אשר חומק לי מהצל
אומרים דבר ישר
מילים דוקרות את הבשר הנע
|
מהלך בין המשבצות האפורות
הרים של סימני שאלה
עמקים של תשובה
בור ללא תחתית
|
בדיחה שלא הצחיקה אותנו אף פעם
כבר בטח לא תצחיק בהמשך
דברים משתנים ונשארים אותו דבר
דינמיקה של כלום בין כולם
|
וסחרחורת של בוקר
באמצע הצומת
הדרך מוכרת...
לא! לא! לא...
|
התעופפתי גבוה ידעתי הכל
על מבוך הרגע גברתי
ראיתי אותו וראיתי אותי
אך אולי היה זה רק מיתוס
|
על שפת החוף
ארמונות של שקרים
עופות חולים באדמה
מעופפים במחשבות
|
המילים עמדו במקום
הולך ברחוב לא מוכר
הלילה תוקף מכל הכיוונים
שוב מסתתר מאחורי עצמי
|
אני אדחה הכל
עד שלא נוכל לשתוק
(גם) הדיבורים שלי
איבדו כיוון
|
שניות רצות
אני רוצה לעוף
זמן אבוד
מחליק מהידיים
|
|
|
אני פוקימון
גאה!!!
הפוקימון
הישראלי הראשון |
|
