|
היה לי מה לכתוב, אבל הלך קצת לאיבוד...
סאמר עלה לאוטובוס. הוא שילם לנהג וניגש לספסל האחורי.
האוטובוס היה ריק כמעט לחלוטין. במושב הקידמי ישבה גברת זקנה,
תימניה לפי לבושה. שני מושבים מאחריה ישב חייל צעיר בדרכו
לבסיס. סאמר התיישב במקומו והניח את השקית שבידו בעדינות על
רצפת האוטובוס.
|
מר בחור למד משפטים, והיה אמור לסיים בהצטיינות. היא היתה
מאושרת שהיא יוצאת עם כזה בחור מבריק, אבל תמיד היתה לה חולשה
לגאונים.
|
כל בוקר לקום בשש וחצי, להגיע למשרד, להתיישב מול המחשב, לענות
לטלפונים שלא נגמרים, לחטוף צעקות מהבוס, לצאת להפסקת צהרים,
לחזור, להדפיס, להתקשר...
נמאס!!
|
I had my reasons
Throughout the seasons
For searching something
That wasn't mine
|
כמו אבן שאין לה הופכין
ללא מטרה
|
אנחנו צועדים בצעדי ענק לעולם דיגיטלי ומנוכר. כבר לא אכפת לנו
מהמתים, רגשות כהו כבר משימוש יתר.
|
אני מודה. אני שמאלני , סכין בגב, סרטן בגוף האומה. אחותי
מזדיינת עם ערבים, אני שונא יהודים ובבחירות שמתי חד"ש. מה
לעשות? ככה אני. יפה נפש, קומוניסט מסריח.
|
מזמן לא פגשת מישהי שעניינה אותך כל כך. שרצית לראות עוד פעם.
ואתה מתחיל לדמיין את הפגישה הבאה שלכם. מה היא תלבש, מה תגיד
לה, איך היא תגיב, איך השיער שלה יריח.
אבל משהו צובט לך בלב.
|
נגיד שאני הולך ברחוב ונופל לי משהו.
נגיד גם שאני לא מוצא אותו, ומחפש עוד ועוד ועוד.
נגיד שאני מאבד תקווה וממשיך הלאה ושוכח מכל העניין.
|
|
|
"שניהם?!"
צרצר, מתעדכן
מאוחר מידי. |
|
