|
ארולד סמית ישב בכורסה האדומה הישנה של סבא על יד האגם. פעם
הייתה הכורסה בבית, אך לאחר שהתחילו השלגים הזיז אותה על יד
האגם, דבר משונה לדעת הבריות, אך ארולד תמיד טען שנוח לו לשבת
בשלג, בבית אין כבר מי שישב עליה, והיא יושבת במרתף מעלה עובש.
|
סיפרתי לכם שסבא חטף אלצהיימר. אם אינכם מכירים את המחלה עליכם
לדעת שמדובר במחלה נוראית שבמהלכה נהרסים תאי המוח, אנשים
שוכחים מי הם, היכן הם, איפה הם, הם מתנהגים הרבה פעמים בצורה
מוזרה מאוד, לעתים קרובות הם גם חיים את העבר הכואב.
|
בין פלחי דממה נשמע קול בכי
ואדם אחר קם בקושי
מדי פעם אור מגיח מבין סדקי הקרון
ורוח פרצים נושב לתוכו
|
מה שלא יהיה, ומה שלא יקרה,
תמיד תהיי את- בלבי.
ואם לבי אבד לך, אל נא תדאגי,
לבי תמיד ימצא אותך,
לא משנה היכן תהיי.
|
על פיסת מדבר, מתחת לשמיים, באמצע העולם -
הולך נביא אחד גלמוד בדד.
|
חלומות שחלמתי, בימים עצובים,
ילד וילדה הולכים בודדים.
|
הזמן הזה הוא הגורם
לדברים הכי מוזרים שיש בעולם.
|
מילים שנשברות לי בגרון
שאני מנסה לדבר אתך.
קרה לכם פעם דבר כזה.
|
ערב לנפשי שתרבוץ בחלומי.
מה לדעתכם המשמעות של השיר.
|
שחף עלה יחד עם השחר,
אימא שחר שוב עלתה, את היום האירה.
|
|
|
מישהו הסתכל פעם
על התחת שלו
לפני שהוא
מנגב?
עניין של
פרספקטיבה |
|
