|
נשארת אבן יקרה,
תלוי על חוט חשמל
אתה מאיר ומסנוור
|
מגדלי הרים נחשפים
מול קו רקיע מטושטש,
נעלמים כשם שבאו.
|
ארוך מדי הסוף הזה.
ארוך יותר מכל ההתחלות.
ארוך מהדבר עצמו.
|
לא נפגשנו מעולם
אך פסענו במקביל
שנינו יחד
על אותו השביל
|
הבדידות של אחרי האהבה
ארוכה ודקה כמו סייף שחור
החודר אל נימי הלב הרדומים
ומפיח בהם נמק חדש
|
ראיתי את השמיים,
ושוב לא אחזור להיות מה שהייתי.
|
במוזיקת לילה מאוחרת
שעוטפת אותך
כמו סדין של משי שקוף.
אתה עף איתה למעלה,
אבל בבוקר
נעלמות הכנפיים
ובאה הנפילה.
|
לעלות עד למעלה
וליפול.
על לא כלום לעלות
על מה ליפול?
|
וכבר מציץ לו
עלעל ירוק
מן השרפה של אתמול,
וכבר השקט פוסע
אל בין העצב והכאב,
להצית אורה של
התחלה חדשה.
|
בלילות הוא בוכה
לתוך הכרית
בלי דמעה ובלי קול
הוא קורא לעצמו
לחזור
|
וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון
|
וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון
|
תני לו מקום
תני לו יד
הפכי אותו לידידך
תעשי שיהיה לו נחמד
|
את מחפשת לכאוב
מתוך הפריחה.
לפרוח
מתוך הכאב.
|
כאילו היא
מרכז העולם,
וסביבה הכל.
|
לפעמים אני מרגישה
כאילו הזמן עובר אותי בריצה
כמו ריצוד בזוית העין
שלא יודעים אם הוא אמת או אשליה
|
אני צריכה עזרה
לאהוב את עצמי
לא תמיד זה קל
כשהחיים
זורקים אותי מכאן לשם
|
אל תבחר
תן לדרך לבחור את השביל
אל תמעד
אך כל פצע יוכל להגליד
אל תמהר
לאחר לא תוכל
|
ריח בושם משכר
עולה באוויר הלילה
לעטוף חיים חדשים
שזה אך החלו.
לא תינוק נולד,
אישה יוצאת אל העולם
מתוך התגלמות ממסדית.
|
בלילה בו הרוח העוברת
משרטטת את קווי המתאר
של הגוף.
בלילה שכזה,
שוב אין הרומנטיקה
נדמת כחלפה מן העולם,
|
כמו הוא קורא
את גופי המשתוקק
למגע ידו.
|
צא מתוך אפילת בגדיך
אל מאחורי מסך הגזרה
אל חום היד המלטפת
ריח גוף.
|
מי יתן
ויהיה לי אורך רוח
לנשום אותך אלי בשקט
ולתת לזרמי הזמן
לומר את דברם
|
מליון ואטים
זרוקים על הרצפה
שבורים
|
תמימות של ילד.
כל כך הרבה שנים
תמימות.
כל כך מעט זמן
לשבור תמימות.
|
הוצאתי כבר גרביים,
המטריה ליד הדלת,
המעילים מתאווררים,
חולצות שרוול וסוודרים,
וריח של אבק רטוב
אבל בנתיים
|
הפחד ,
הוא האויב.
צא למלחמה, אשמד.
תגיד לא.
|
הפחד מזדחל כמו שורשיו של דשא ירוק
מלחך את הקרסוליים, הרגליים, ועד לראש,
מתאחד עם שורשי השיער וצומח חזרה
|
לנשום אותה ולהרגיש התחלה של
קרירות, מקדמה לגשם
שיבוא.
|
ישיר יותר מכוח הנשיות,
דוחק יותר מריח בושם גוף
המטשטש את הערפל,
|
אתמול
כשחשבתי שהאושר תלוי,
גיליתי שהוא בעצם לא מתנפץ
|
צעקתי בכיכר העיר
ובא התליין
פרס עניבתו, והצהיר
אם את שמנה
|
מרגישה תלויה
על עץ
או שיח
|
באותו הבית
שהפך בית אבא,
למדתי משפחה.
|
|
היי אמנון,
מצטער שלא הגעתי
לארוחה שלך ושל
ורדה אתמול,
פשוט נתקעתי
בפקק.
התיישבתי בתוך
פקק של בקבוק
קולה וזה היה
נורא נחמד, עד
שגיליתי שאני לא
יכול לקום.
אפרוח ורוד
מסביר לאמנון
ז'קונט. |
|