|
 הסתכלי על השמיים. את יודעת שהם שם רק בשבילך. |
פעם,
לפני הרבה מעט שנים
-או מעט הרבה, תלוי בנקודת ההשקפה-
הגיעה לאוויר העולם הילדה האבודה.
היא לא הייתה מיוחדת, היא עדיין לא, אבל הרצון העז
להבדל מהסביבה ולהלחם בסנטימנטליות מופרזת
דחף אותה לכתיבה, ומאז קצת קשה לה להיפרד מהדף,
העט וההשראה.
והיא פשוט שם.
בלי עבר טרגי, בלי הווה מסעיר,
וככל הנראה גם ללא עתיד יוצא דופן.
ילדה נצחית,
מחפשת בית חם.
בפגרה, זמנית ככל הנראה.
הקיץ הזה מייבש את כולנו.
קול מזויף.
בובת פורצלן שבורה, רעש של שקט,
הכל עמוק עמוק בראש.
סתם עוד חלום, או סיוט או הזיה.
|
היא ביקשה שנכין לך ציורים, כדי שתהיה לך החלמה-מהירה, ואני
ציירתי את החתול האפור, שראינו פעם מתחת לפנס, רודף אחרי
כלב-הפודל של הגברת מהבית מעל למספרה. ציור מצחיק כזה.
|
רשת אינסופית של חופשיות מונחת ברישול על כתפי, חווה בתוכה
חלומות של גמדים, שבמהרה יצטרפו למשאלות נשכחות של ילדים
תמימים מדי, ויצרו מערבולת מאגית של כל צבעי הקשת.
|
אגרופים קמוצים אוספים לתוכם חופן של גרגירי חול רטובים עם
צדפים. זה כואב, ואני מבקשת שתפסיקי, כי את גונבת ממני את מה
שנשאר ממה שהייתה פעם הנשמה שלי, ואת גונבת יותר מדי.
|
אני רוצה להיות
הקוסם מארץ עוץ,
ולרצף לך שביל
באבנים צהובות,
כדי שתדעי את הדרך חזרה,
|
לפעמים, כשהשגרה מאיימת להרדים כל רצון ומחשבה שלי
ולאבק אותי בשינה חולית עשויה מנפטלין,
אני מוצאת את עצמי מפנה תאים אפורים, עמוסים בזמנים ששכחתי.
|
ואז אני אכתוב ספר או שניים על כל החיים שלי וגם קצת מהדמיון,
שבכלל לא יהיו מעניינים או שנונים, ואני אתפרסם, ופתאום יום
אחד אני אמות ויכתבו עלי חצי עמוד שלם בעיתון. אולי צבעוני,
אפילו. תלוי בכמה רבי-מכר יהיו לי.
|
קח אותי בזרועותיך
והנף אותי לשמש,
כדי שתוכל
להפשיר את הקרח
שעטף אותי
כמו חיבוק,
כשאתה לא היית.
|
אני רוצה לחשוב
שעדיין נשאר
טעם חזק של תה עם נענע,
שכבה של איפור מאתמול
וקצת ריח
של בשמים זולים.
|
אמרת שאני ריקה.
שאין בי כלום חוץ מערפל,
שרק משאיר אותי אבודה עוד יותר ממה שאני עכשיו.
|
היית רוצה לבטא את עצמך, נכון?
כן, תמיד התחבבו עלייך שטויות פמיניסטיות שכאלו.
ובעצם, זה בזבוז זמן להתעמק באישיות מזויפת מפלסטיק.
|
שמש שמתפזרת לאלפי חלקיקים על המים,
וריח של כביסה מחלחל לתודעה, ושמים-
אולי אין כבר בשביל מה להישאר.
|
יש לי אומץ, כי אחר כך, כשאני אשבר, אני שוב אוכל להניח ראש על
הכתף שלך ולדמיין שאני בוכה. וגם קצת בגלל שאני רוצה להוכיח
שאני מסוגלת.
|
אני המלאך שלך, נכון? המלאך שלג שלך. אני אוהבת את זה, אפילו
שאת דורכת עליי לפעמים, וסימנים שחורים של סוליות מעטרים לי את
כל הגוף, אני רוצה לחשוב שזה בטעות.
|
אהבתי לדמיין רגשות.
לעמוד מול מאוורר בשיער פזור ולדמיין שאני רצה בשדה של פרגים,
והרוח משחקת לי בקצוות של השיער.
|
אולי כולנו חיים בתוך כדורי שלג, הכל מסביבנו עשוי מגבישים של
קרח, נוצצים ובוהקים ומפתים, וכל היופי הוא בעצם רק פתיתים
לבנים-שקופים שימסו ויעלימו.
|
אני אוהבת שאת מלטפת אותי כשקר.
גם כשלא קר, אבל בחורף לכל דבר יש איכות מבושמת ומשכרת כזו,
כמו של יין מבציר טוב במיוחד או של בושם יוקרתי, שעלה מספיק
כדי לפרנס משפחה קטנה.
|
|
|
איך כותבים
בויידם?!
בעוידעם?!
בעוידם?!
הצילו!!!
אבן שושן ברגע
של משבר. |
|
