|
יהונתן סירקיוס. יליד 1987 בעל תואר של כבוד
מהמוסדות
להשכלה נמוכה. פועל רבות למען שכבות המצוקה בעוגה
(ביסקויטים וכו') וממקימי ומייסדי חדר השינה שלי(
הייתי צריך קצת עזרה מאמא) עוסק בספרות ללא הרף
ובנחישות
כבר משנת התשסג (לכו תדעו מתי זה.......)
ומקוה להביא לשלום עולמי ולמגר את האלימות במהרה
אמן.
(אם הייתי יפה זה לא היה נשמע לכם מטומטם.)
הוא הביט בה כשהיא עברה שם בשמלתה הלבנה,הליכתה איטית ואלגנטית
כשל אנטילופה גאה וגמישה כחתולת פרא.
הוא לא העז למצמץ אפילו,הוא פחד שיפסיד אותה, הוא לא רצה
להפסיד אפילו שניה אחת מלהביט בה. אלה היו רגעי החסד שלו
|
ניסיתי להתקבל לעבודה הזאת,באמת שניסיתי,התלבשתי יפה,בבגדים
הכי יוקרתיים שלי,אפילו עם עניבה כזאת צבעונית שמשווה מראה
צעיר ומלא חיים, גם לאדם מבוגר ועייף כמוני. כבר הרבה זמן שאני
מתחת לקו,האמת שאני לא בדיוק יודע איזה קו זה ואיך הוא נראה...
|
ערפיל רפה עוגן לבטח
עדיך על שבר שבר שהתאכזב
לו רק היה יודע כמה אוהב
לו רק היה יודע...
|
ארמדילו קטן קצר חינני
ביטוי חיבה שגור בלשוני
שמור עטוף לרגעי געגוע
מפיג מיד את ספק התעתוע
|
מרציפי הנמל בשקיעת ארגמן
ספינת הקיטור מרעישה לעת צאת
מפתה בדמדומיה העדינים לכנס את העדר
|
פעם עוד ניסיתי
רמזים דקים, סוג של הבנה
ערפל נוגה מרחף חרישי
יושב בוהה בטשטוש התהייה
|
חשבתי על הקיץ, חשבתי על מה שהוא, הקיץ.
זה היה סתם יום, יום חול רגיל, עוד חרוז בשרשרת החיים.
ישבתי וחשבתי, חשבתי על הקיץ. לא מחשבות כבדות, סתם על הקיץ.
על איך שחם והמוח כאילו נמס ואתה רואה מטושטש
|
אילו היו לי שבע עשרה ואחד מיליון דולר
לא הייתי מקשיב לאף אחד
|
החלון נפתח, חולצה ברוח מתנופפת
על חבל כביסה בקומה רביעית
מכונית כסופה, מכסה מנוע בוהק
דוהרת אל תוך הצומת, האור חולף
|
שקט, סערה בחוץ רועמת
אך הלב רוגע
לוקח שאיפה גדולה
|
|
|
