|
השם באתר הוא שמי האמיתי. מחנך ירושלמי שנתאלמן לפני
כשנתיים. לקראת פרק חדש בחיים. כותב לראשונה. סבא
לי"ט נכדים כ"י.
אתה זוכר מעשה עולם
ופוקד כל יצורי קדם
ואני זוכר את האחת,
אשר מקומה בביתי נפקד
אני זוכר את נעמי.
|
אתם נצבים היום כלכם
ואני נשארתי יחידי
אוכל פתי לבדי
ונות ביתי אינה עמדי.
|
באור החיים אורך אור לי
כאור שבעת הימים,
ומתוק האור
וטוב לעיניים לראות את השמש.
|
המה לי לבי לא אחריש
כי קול שופר שמעת נפשי
ואזניך, נעמי, לא תשמענה שופר
שקנינו יחדו, בגולן, בשנה שעברה.
|
זקן בא בימים מתגעגע
לעלומיו שבאו אל סופם,
שחלפו לבלי שוב.
ואני מתגעגע
לבית שאבד,
לחברות לאהבה,
אני מתגעגע
אלייך נעמי.
|
מודה אני לפניך
על האשה אשר נתת עמדי
על עיניה כעצם השמים לטהר
המאירות אלי.
|
ונזכר בשנינו, רעייתי, יושבים לשולחן טן-דו
לומדים, מכינים את שיעורינו בשניים,
מטפחים את דירתנו יחדיו
מגדלים את ילדינו בצוותא,
והייתה שכינה בינינו וברכת ה' במעשי ידינו.
|
אורי! אור עיני!
היו דבריך כגשם לי, כמלקוש יורה ארץ
כחם צח עלי אור, כעב טל בחם קציר,
נר לרגלי ואור לנתיבתי.
לאורים ולתמים היית לי.
|
שאי נעמי עינייך וראי
בניך אשר ילדת לי
כשתלי זיתים סביב לשולחני
ובנותייך על צד תאמנה.
|
ואותר אני לבדי
נוה משלח ונעזב
אשב בדד ואדם
אחד - ואין שני להקימו.
|
אבל אנחנו, רעיתי תמתי,
מראשית בריאתנו - כרבים,
פרשי כנפים למעלה
ופניהם איש אל אחיו
|
ללמד עזות -
מנמר
ללמד כיבוד אב -
מילדי.
|
שער ברזל חרקרק
זוכר הלמות לבבך, המחסיר פעימה
בבאה רגליך
אל פתח בית הספר.
|
אבל בקר קר אכזרי
בלחש צפעוני מסנן
לא הבל, לא חזיון תעתעים,
הנה אמת נכון הדבר
|
אבל בקר קר אכזרי
בלחש צפעוני מסנן
לא הבל, לא חזיון תעתעים,
הנה אמת נכון הדבר
|
מן המטבחים עולה ניחוח תבשילים
קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרים,
ואני נזכר בשנה שעברה
יחדיו מכינים סימנים.
|
לא הייתי לידך
בלילה מר ונמהר
בצאת נפשך
כי מת.
|
יחד צמחנו
טנדו ראינו חיים,
בצוותא שמחנו
שכם אחד ראינו רעה,
יד ביד פסענו במעלה המשעול.
|
אהבתיה באמת בכל לבי ובכל נפשי
דברתי על לבה
ותדבר אליי את כל אשר היה עם לבבה:
'הנני עמך כלבבך'
|
עוד הנר דולק במעוננו, נעמי,
מלילי שבת ועד לילי שבת
כבימים שהיית קיימת.
|
ובאים משברי ים
על ספינתי
שבורת תרן, קרועת מפרש
את לי היית נמל אם, נמל בית
את אנית חיי נוטת
אל חוף מבטחים.
|
אשר בידו נפש כל חי,
שכל הנפשות עולות אצלו,
אספך אליו
|
ובלילה ההוא, אל יחד בימי שנה,
במספר ירחים אל יבא,
ביום אשר עזבת לבלי שוב,
ואנכי הולך ערירי, גלמוד,
לא נותרה כתף לבכות בדידותי,
לתנות חסרונך הצועק.
|
עכשיו, כשאת שותקת אליי מן ההר,
שלקח אותך ואת כל המילים,
|
ואולי רק חלום חלמתי
לא אל בית עולמך הלך הלכת,
אל בית הספר שמת פעמיך
כי נכסף נכספת אל תלמידיך,
באת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך
ואלי שוב תשובי לעת ערב
|
ואני שממה
כעזובת החרש והאמיר
מאנה הנחם נפשי.
עד אנה תוגיון נפשי?
|
ותמת אשתי בערב, עזובה,
ויהי בצאת נפשה כי מתה
ואותר אני לבדי.
|
היצר יחד לבנו
בראנו תאומים
ויחדו היינו תמים
ועתה הלך הלכת לפני
|
את השקט העבה קורעת תפילת השעון
הממשיך למנות את שעותיי.
בארון הספרים צמא ספר שיריך
למגע ידך החם, ללטיפות עיניך
והמנורה הכבויה מעל לועגת לכיסופיו.
|
בשדה ניצב שלף יבש
כמה לשבלתו אשר קצרו,
מבכה כי שלחו מגל על חיטה
והוא לבדו נשאר,
מבין לרגשותיי
|
רציתי לומר לך
שאהבתי אליך - כבראשונה
שאת לי אחת יחידה
אבל לא אמרתי
|
חדה כחרב פיות ההבנה
שהיית ואינך עד עולם
היום יודע אני
מרה היא הבדידות.
|
שב אדם למעונו
וביתו ריקם ולבו חסר.
בגפו יבא בגפו יצא
ואין לו עזר כנגדו
תפארת אדם לשבת בית.
|
מורק ושוטף הרחוב במים
שפעת מים רוחצת רעות וצרות
יום אתמול כי יעבור
|
על הקיר מול הכניסה
ממשיכה מטוטלת האורלוגין -
ששיפצתי בשבילך לאחד מימי הנישואין -
לנקוש בעצלתיים את קצבו של הזמן,
וההד עונה לה במנגינה חדגונית, משמימה.
אך בבית עמד הזמן מלכת.
|
ואת אינך,
עיניך לא חוזות ביופי הזה.
ואני לבד
|
כאשר אבוא
אל אבותיי בשלום
אאסף אל עמי
אאסף אליך
והיינו לאחד
ויחדו נשכח.
|
באהבה שנים הם אחד
וללא מגע כף ידך,
נותרתי יחידי
לא שלם ולבי חצוי.
|
מול עצבת נעמדה יחד
והיתה נפשך כגן רווה
ולא תוסיף לדאבה עוד
ששון ושמחה אותנו ישיגו
|
לבשל אתה יודע, להכין סעודה,
אבל אינך יודע
לשתות כוס קפה לבד"
ובפקחותה הביאה אלי את נחמה
|
שפתות רחוב האספלט הבוהק,
שעלה מן הרחצה
לוחשות את שמך
כשעון המטוטלת שלא פסק מתקתוקו,
השומעות אזניך את קריאתי: איך?
|
ועוד מעט ערב של ירח מלא יהיה,
ואורו לא עלי זרוע,
ליל התקדש חג
ובשלחן הסדר שבת אחים גם יחד
מקומך יפקד.
|
כשהיית עוד כאן,
אמיתית,
בטרם היית כענן כלה,
היה חיוכך המשובב
מרפא לנפש עייפה ודאבה
לא תמונה מצהיבה באלבום.
|
נבלו פרחי אביב
הנמלים כבר מכינות לחמן
ובלבבי עוד שוכן החרף
ואולי מחר אראה אור עפעפי שחר
|
שני חדרים לו ללב,
באחד יתן איש עצבת
פצע וחבורה לא זורו ולא חובשו
ובמשנהו ששון ושמחה יניח
|
אל תשאף הלילה, לבי,
לדוג אהבה בים עיניה
אל תחפש את הנער שבי
אל תצפה שתשכך העצבות,
הלילה אשב בדד ואדם.
|
עוד פעם אחת
לחבקך
ולחוש את לבך
הולם אל חזי פטישים
|
כלתה נפשי, אליך,
אהבת עולם אהבתיך
המו מעי לך
נעמי.
|
עוד מעט ילכו הציפורים לישון
ושנתי תידד מעיניי
הגשם עצוב כל כך
אולי תוריד גם עיני דמעה
פעם היה אביב.
|
על יום שמחת-לב כמו יין
יום תגל נפשי בכלה תעדה כליה
על יום קטנות מתת אלוהים
לא כלו רחמיך ולא תמו חסדיך.
|
לבך נח עיף בעפרך
שפתייך לא ידובבו שירה,
שהיתה לי כקרן שמש
ביום ענן וסתיו,
ונשמתך שותה את הנצח.
|
האם מן הגעגוע
הוכה הלב
או משפעת הזוהר הקורן הזה?
|
איך ההין השקד
להדליק נרות חג בורוד ובלבן
כשאת אינך?
|
|
|
תקע ושקע
זה כמו אסי
וגורי
רק הרבה הרבה
הרבה פחות טוב
והרבה הרבה הרבה
יותר הומואי |
|
