[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 Qunit

ראיתי אותו ב"סטארדסט" בערך לפני שבוע, סביבות 3
בבוקר.
מאז שהוא השתחרר לפני חצי שנה רואים אותו פה הרבה.
הוא הרים אלי את עיניו והאישונים התגלגלו בעצלות
כאילו נגררים באיחור אחרי שאר הלבן שבעין.
הוא חייך חיוך שטוף שיניים, העיניים שלו היו חצי
עצומות ואדומות, הרים כוס צ'ייסר ריקה עם תחתית עבה
בתנועות מזוגזגות מהשולחן, הצמיד אותה למצחו ונבח
לעברי "אל תנגח בי!".
הוא נשאר ככה עם עיניים פעורות והכוס הצמודה למצח
לכמה שניות והתחיל להתגלגל מצחוק, צחוק לא רגיל כזה,
לא מפוכח, לא מנסה, צחוק של ילדים.
"שתינו הא ירון ?" חייכתי לעברו חיוך שטוף שיניים גם
אני.
"משתדלים..." הוא כאילו נכנע תוך כדי שהוא ממשיך
לחייך.

ירון הוא החבר הכי טוב שלי, בחור ירושלמי כזה, תמיד
מחייך, אחד כזה שתמיד יכול להוציא את השיחה ממצב לא
נעים, אחד כזה שתמיד יכול לדפוק את השיחה הכי
נעימה.
אני מכיר אותו כבר 21 שנה, מאז שהיינו ילדים. עוד
מאז הוא היה טיפוס מופרע כזה, שובב, תמיד מחפש
להתחכם.
עכשיו אני מוצא אותו אחרי הצ'ייסר יגר השישי שלו
בפאב הקבוע. אנחנו יושבים מדברים, על הכל. איתו קל
לדבר, הוא מקשיב בעיניין כזה ומדבר בלהט.
"עדיין אוכל סרטים על ההיא?" הוא שואל אותי.
"על מי?" אני כבר יודע למי הוא מתכוון.
"על מי ? על הירקן של סבתא שלי. על ההיא !"
"לא. מה אני בן 13 ?" אני מרגיש שהשיחה כבדה.
"יאללה, נזוז ? מאוחר לאללה, איך תנגן מחר בהופעה ?"
אני מדרבן.
"נזוז" הוא מחייך ומחטט בארנק.

חזרנו הביתה, הוא פותח את החגורה ומעיף את החולצה
מעליו. אני מתיישב על המיטה מוריד נעליים.
הוא נכנס לשירותים ומשתין בדלת פתוחה, אני כבר
סיימתי לקפל את הגרביים בתוך הנעליים.
הוא חזר לחדר, צנח על המיטה ונרדם שיכור כולו בפה
פתוח. אני התיישבתי מול המחשב, העלתי את "במה חדשה"
רק כדי לגלות שאני כותב על עצמי בגוף שלישי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חתיכת ברזל צבעונית, שמים אותה על החזה ומשתדלים לזכור להשאיר
אותו מתוח בגאווה.
מסתובבים איתו בחוץ ומחזירים איתו קרני שמש לכל העיניים
המתרוצצות בסמטאות מרכזית עפולה.

פואנטה
בטח יש מליונתאלפיים לפחות! תנסו פעם להסתכל על הפסים בנסיעה
ותראו כמה עפים אחורה!
עכשיו תדמיינו שעל כל פס בעולם יש בנאדם, בנאדם שלם - מדבר,
הולך, חושב - בנאדם.
ככה שיוצא שהמון בני אדם יש לנו על הכביש, ז'תומרת, בעולם.

היא נגררת אחרי אמא שלה כשהיא צורחת ובוכה, אוחזת את ידה
בפראות ומסרבת לעזוב.
"תקני לי! תקני לי!" היא צווחת בעיניים דומעות ובאף רטוב,
"תקני לי!!!". האמא ממשיכה להתעלם, אבל היא יודעת, בסוף - היא
תשבר


לרשימת יצירות הציור החדשות
עט על נייר מחברת
אל היצירה

עט על נייר מחברת
אל היצירה
הרבה

ציור ילדים
אל היצירה

עפרון על נייר מחברת
אל היצירה




מי שאומר ש"כסף
זה לא הכל
בחיים" יש בדרך
כלל הרבה כסף.


תרומה לבמה





יוצר מס' 35394. בבמה מאז 1/5/04 16:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לירון גרנות
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה