|
X project
 
לפני מספר ירחים, מספר עונות, מספר זריחות ומספר
שקיעות - היא נולדה והגיחה אל פניי עולם אכזר ללא
פשרות, מזמן מזמן עוד בשנת 88. ספק ילדה, ספק אישה.
מנסה להצליח עם מה שהחיים מפילים עליה, זורקים עליה
מטיחים בה ויורים עליה עם רובה צלפים וכוונת לייזר
מגניבה כזו.
הגעתם לכאן, מקום המואר באור דמדומים במרכז מוחה
ובפינת ליבה.
פה היא תוציא את כל מה שטוב ואת כל מה שרע, את המלאך
שבה וגם את השטן. את כל כולה (בתמצות) תוך ניסיון
מינורי להפוך זאת לאומנות, או לפחות לסוג של אחת תוך
תקווה עצומה שכשהיא תמות כל זה יהיה שווה מיליונים.
שהות נעימה, עיינו והגיבו.
נכתב ע"י עמרי שי, ידיד שאוהב.
www.stage.co.il/authors/35124
הוא הביט עליהם יושבים, מדברים, ג'סי צוחקת, פתאום היא צועקת
איזה שיר ישן מעבר לחלון.
הוא מחייך.
|
אתה נופל על הברכיים באמצע הכביש והגשם שוטף אותך ואת הדמעות
שלך, ושורת מכוניות מאחורייך מצפצפת בעצבנות. נהגים אחדים
זורקים לעבריך קללות, אך אתה כממאן להשלים, כאילו הזמן נגמר,
אתה לא מוכן לקום ולהסתובב.
|
אני שונאת את הבוקר, אני אוהבת כשהלילה נמשך לעד. התחושה הזו
בשינה העמוקה, אני מניחה שזה מעין שחרור, הזמן היחיד שבאמת
מותר לי לחשוב על הכל - בעיקר על מה שבא לי.
|
לא אשתוק לעולם
אוכיח לכולם!
|
יש ימים שלפעמים, אני בורחת במיוחד, ומסתכלת עליו מהצד, איך
הוא מניע את האצבעות איך הוא מכווץ את הגבות כמנסה להקשיב, איך
החיוך שלו מגלה שיניים לבנות וגומות כובשות, איך החולצה שלו
מסתדרת מעצמה על פלגו העליון.
|
הצלחתי לזהות את הייאוש בפנייך ובעמידתך, את האכזבה בעיניים
שלך וברעידת שפתייך וידעתי שאתה כבר לא יודע מה להגיד ואיך
לבקש, ושבעצם פשוט נמאס לך, פשוט ידעתי שאיבדתי אותך.
|
היה לי מלאך שעטף אותי בכנפיו החמות. היו לו עיניים שאומרות את
הכל, גדולות וחומות, כאלו שצריך לשים במוזיאון.
|
החברה הכי טובה של לינדה, רוני היא מן צלע שלישית במערכת
היחסים הזו, לינדה צריכה תמיד שהיא תהיה לידה.
|
חשבתי שזו תהיה הזדמנות מושלמת לצאת מחיי הבדידות שלי ללא
אהבה, כנראה שטעיתי, מצאתי את עצמי יושבת בבר שתוייה לגמרי,
מלאת רחמים עצמיים ...
|
אהבה שהייתה בי, ועודנה קיימת בפינה חשוכה בליבי - מחכה
שידליקו את אורה שוב.
|
- "חתיכת בן זונה", מילמלתי מתחת לשפתיים בין דמעה לדמעה,
חיפשתי לאיפה לברוח, חיפשתי מקום לצרוח, בעיקר חיפשתי הרבה
טישו לנגב את הדמעות המזדיינות האלו שלא עוצרות.
|
"מעניין אם זה חזק כמו שאומרים, אהבה. אני לא מאמינה בזה,
לדעתי זה לא קיים, אהבה. זה שטויות, יש רק סקס, כסף ושעון
ביולוגי אחד שמתקתק בקול מעצבן מאוד, מה לא?"
|
הוא ישב באוטובוס, בדרך חזרה הביתה, פותח את המתנה שלו לקולות
המנוע המשתעל של האוטובוס הזוועתי שהיה סיוט בפני עצמו. בתוך
מעטפה לבנה וגדולה שהיה רשום עליה - "מתנה" הייתה תמונה.
מאחוריה היה רשום בעט שחור שקצת נמרח "לפעמים תמונה באמת שווה
אלף מילים...
|
and i die in your arms tonight.
and there are no angels around me
and you are the only beauty in this world
and you crying, tears on my body.
|
I'm not the one who told you to go
You've said you don't love me anymore
You shut the door on my face
When I looked into your eyes there was hate
|
can you reach into my vains?
|
i feel so nomb when you feel so free
i want to be like you, i want you to be like me.
|
A slave of your pathetic existence
|
ילד שלי
מלאך
פרח יפה שנקטף
כעץ מלבלב הנגדע בשורשיו
ילד שלי
מלאך יפה שלי
למה נלקחת לי עכשיו?
|
ודמעה אחרונה כאילו ולא נשארו יותר דמעות בעולם להציף את אריחי
הרצפה הזו ולהרטיב את גופה הזעיר, העירום, המעורר הערצה, כאילו
ולא ניתן להשגה- צונחת לה ושוברת את נפשי, קורעת את ליבי ומעלה
זכרונות במוחי.
|
אל תגידי, אל תגידי לו,
אל תגידי לו לא.
|
אני יודעת שאני כמהה לך כבר מיליון שנה
|
העיקר שיש לך שייקספיר על המדף
ואתה מנוי למוזיאון
וחייבת להיות לך השמלה ההיא בארון!
|
והדמעות המתנפצות
והמילים הנחנקות
ואלוהים אחד שלקח אותך ממני
|
בואי מתוך אורך
קלפי את החושך העוטה עליי.
בואי ממעמקי ימך
שלא יהיו בודדות דמעותיי.
|
כעובר העטוף בשלייה,
נחה אני על דפנות הבועה
|
הוא צועק וזועק
וחורט בקירות
דומע דם
שוקע בתוכן
|
אני עומדת בתוך חדר לבן
ופתאום מגיח ילד
רץ אלי ומושך את חולצתי
לכאן ולכאן
אני פונה אל הילד
מתכופפת בסימן
הוא לוחש לי באוזן
"בואי איתי אל הגן"
|
זו כבר ילדה שלישית
עם שתי קוקיות
גופייה וחצאית
וגרבונים עם רכבות.
|
זה המוות שמתאהב בי
שעוטף אותי ברחמיו
נושף רוחו
על גופי העירום
וגואל אותי מיסוריי.
|
היא חולמת
חולמת
החיים שלה כמו סרט
|
הוא מרים קונכיה ומאזין
אל נבכי המוח והנפש
מתווכחים בתוכו
|
פרשי כנף
מעל הים
החופש שם
העצב תם
ובשאגה היי תפילה
היי שירן, היי שיר רן
היי שירן
היי שיר רן...
|
אם חשבתי שעכשיו זו רק ההקדמה
נוכחתי לדעת מציאות מרה
חלום מנופץ, רסיסי זכרונות
|
ואם ביקשתי אותך,
האם אקבל?
ואם נקלחת ממני,
האם לוותר?
|
זהו עניין של גורל
המונח על הכף
לסובב בחזרה הגלגל
הנשען על ענף
|
מוטב לי בלי אף אחד
אף אחד
|
פשוטה, רכה ושובבה
תמימה, מלאת תקווה
צנומה, קירחת, פצועה
חולה, עייפה, כנועה.
|
היא
שרצתה להיות נאהבת,
לא אהבו אותה.
|
את רק מחפשת נחמה.
את לא בוכה,
את רק נפטרת מן הכאב.
את לא נשארת לבד
|
לא עצרתי אפעם
לראות למעבר
לא הרמתי ראשי
אל קו האופק
|
למה אתה תמיד בורח מעצמך?
הגיע הזמן שתרגיש
שאני ארגיש, אותך.
|
ומקלפת שוב אותך
מתוך הזעקה
|
היא אומרת
שהיא מאמינה. ושותקת
כשהיא נופלת לרצפה.
תפילותיה מרעידות את העזרה,
הוא לא עונה לה!
|
שתי עיניו תכולות, גדולות
עצמות פניו מצוירות
זוג שפתיו במילואן, אדמדמות כצבע דם
ומגען - תפילת אדם.
|
לפעמים אני לא יודעת
לפעמים סתם בא לי
כשאפרת לא באה
היום לא נגמר לי
|
שוכחת סיפורים לפרקים
זורקת זכרונות מתוייקים
|
אם אין דבר נוסף שאוכל לעשות
אני נכנעת
|
תוך כדי שתיקה
את אומרת המון
|
עד לשם הלכתי וחזרתי
מן התופת שבתי
רק בכדי לומר מילת פרידה
ושתיים או שלוש מילות אזהרה
|
אז אני מתחבא
ומקווה שלא
תמצאי
|
וכבר מזמן קיבלה האומץ
לחלוף אל מול עיניך.
|
רוחות של תקווה
שרקו בתוכי
נדמו כך לפתע
מסערת ליבי
גשמים של כאב
|
לא רואה לאן אני הולכת
ועם החוטים מסתבכת
וזולגות לי דמעות
על אהבות אסורות
|
רציתי להרגיש, רציתי לדעת
רציתי שיכאב, אצבעות בדמעות לגעת
|
היא רצה ל"שומקום"
היא לא עוצרת ב"אפמקום"
|
לא ניצחת כמו שרציתי שתכבוש
ולא ליטפת כמו שרציתי שתיגע
|
ומדי פעם הוא שואל:
"איך את מרגישה?"
|
אך לשכוח לא לימדת אותי ולרפא לא ידעתי... והפצע שלי אוכל
ואוכל. אתה כמו אותן תולעים שמרקיבות אותי מבפנים.
|
בדמיוני השואל בחדר שאורות הנרות משכרים ונשימתי המתגברת בכל
צעד שאני עושה אל גופך
|
גם לא דמות לבקש ממנה סליחה,
רק ריחה באוויר מיד לאחר שברחה,
בלי שום פרידה.
|
אולי אני סתם מתעקשת שזו היתה אהבה כי הוא גרם לי לחייך ואפילו
לבכות.
|
איך שהוא, הכל משתבש, באופן כזה או אחר, איך שלא תביט על זה.
|
וכל מה שבעצם רציתי לומר לך... היא אהבה ללא מילים.
|
מה כבר ביקשתי?
רק להפסיק.
ולא קיבלתי, זה ממשיך להעיק, זה ממשיך להכאיב, זה ממשיך להרוס
אותי, תא אחר תא דמעה אחר דמעה, מילה אחר מילה, נגיעה אחר
נגיעה.
|
אם אני שונאת אותך, כנראה שאיכפת לי ממך, כנראה שחשוב לי מה
אתה חושב, ומה אתה אומר, ומה אתה עושה, כנראה שאני אוהבת אותך.
|
You crush to me to pieces, search after forgivness
You cry, over my legs - i can still feel your tears.
You touch in fear and kiss my bluish lips
|
|
|
