|
1988
אני קוראת שורות שלאט נעלמות
|
ואתה מולי בעיניים מטורפות
מסמם את כולי
עיניים יוקדות
|
אין עיניים
שמביטות?
אין יד
ששומרת?
|
רק שאיפה קלה אחת
עוצרת כל נשימה
|
מנטרל את כל המערכת החיסונית
שעוד נותרה בי
|
כמו שיש וסתת המפסל עורקיו
קימוריו
|
מה שאלת
מה עניתי
ולמה עניתי
כששאלת.
|
החדר, החלון, התריסים
הריח החזק
רעש המכוניות
|
ותגדל
ותצמח
ותגלוש
ותשתבח.
|
תאהב אותי לאט
כדי שלא ייגמר
תאהב אותי בחסד
כך ארגיש
|
לילה של חורף
חורף איתך
להיצמד אליך
אל חום גופך
|
אשתלט על ראשך
מחשבותייך
על גופך
|
שם יותר משתלם
ותלך ותיסע ותטוס ותגור
ותבין ותראה ותגיד שיותר,
עכשיו זה יותר
עוד יום עובר.
|
שוב נדבר ונשאר
זה נוח קצת יותר
אחרי יום של אהבה
זה שוב יחזור
|
נתנו פקודה לפגוע יתנו לך להרגיש
השתילו לך נחש יודע להכיש
|
להכניס אצבעותיי בין שערותיך
המבולגנות
לבלגן עוד יותר
|
אתה מוביל אותי מתרגשת מנקודה לנקודה
חוצה איתי פס בחיים
|
בדמיוני רואה - אולי יותר אולי פחות
אבל אותך
|
כמו לשמוע את שמך
כך אני רואה את יצירות הטבע
|
הקנאה שאוכלת אותי מבפנים
כשאני מתאמצת (ובעצם איני רוצה)
לראות את הדברים בדיוק כפי שהם
אתה שם ואני פה
והכאב מתעצם.
|
אתה פורט על גיטרה
אני בחוץ
|
תתפתל בסיפורייך
לא עומד בהבטחה
|
ואלו האוזניים ששומעות אותך
צועק מבעד להמולה, מבעד למנגינה
|
וכך היה
'יאנושק שבע'
אבל היא באמת
|
אצבעותיי נדחפות בתשוקה לאן שרק אפשר
|
כשהחיים נעים כמו עננים ביום סתיו,
יפים ומלאים תוכן וצורה,
|
|
|
"אז... אתה
הולך לחפש
עטלפים?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי
ממש להגיד את
המילה." |
|
