|
ילדה (קצת) קשה עזבה את הבניין.
אתם מוזמנים להגיב.
"לא יכולה"
"לא רוצה, את מתכוונת"
"נכון, לא רוצה."
|
אז ישבנו אצלה בחדר ודיברנו בטון הזה שאנחנו תמיד מדברים בו.
למה היא מתנהגת ככה?? העצב הזה שיש לה בתוך העיניים הצוחקות
שלה. כל זה לא משנה יותר. היא נולדה לפני כמעט 18 שנים...
|
נראה לכם שהן מודעות לעובדה שהן עומדות למות אולי יום אחרי שהן
נולדו? תחשבו על זה רגע. אם הן היו יודעות, כל מוטיב ההפתעה
היה הולך לעזאזל...
|
שונאת אנשים שחושבים שהם יודעים הכל (מקובעים).
|
שלא תבינו לא נכון- אין באמת סיבה למחשבות האלה שלי חוץ
מפאראנויה בלתי מוסברת. אבל איך נפתרים ממנה? ומה אני אעשה
בלעדיו?
|
היי, אני יצור קטן וחסר משמעות בכל העולם העצום הזה וכדאי אולי
שאני ארד מההר עליו אני נמצא כי כנראה שאני לא באמת חשוב, אני
לא אשאיר שום רושם בעולם אחרי שאני אמות
|
טוב,
אז זהו.
הגיע הסוף לסיפור שלי פה.
זאת מן פרידה כזאת שהייתי צריכה לעשות לפני 10 חודשים בערך אבל
לא יצא לי...
|
כל היום רועדת בכל הגוף מרוב הפחד מהתמונות...מהמראות...
שתוקפים את העיניים בכל פעם שיש קצת זמן לחשוב! כלואה פה עם
כאב ראש ועיניים ולא יודעת מה לעשות!
|
אכן, אני ילדה קשה.
סוגרת הכל בפנים. לא מסוגלת להגיד את האמת כמו שהיא חוץ מעל
הדף.
והמשחק הזה...משחק המוחות של אנשים..
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
פקיד שומה, זה
כמו פקיד
פלולה?
צרצר. |
|
